נט

ומתפשטים בבחי' פנימיות ממש בכללות נש"י, והיינו ע"י שבעת ימי הסוכות שהן שבעת ימי המשתה שאז נמשך בהם בחי' הדעת ע"י הלולב ומיניו ונעשים ראוים להולדה ולהמשכת הטפה כנ"ל באריכות. ולכן עושים אז דוקא שמחת תורה לשמוח בהמשכת התורה שניתנה ביוכ"פ אשר בו ביום נמשכת מההעלם לגילוי ממקיף לפנימי כו'. ועיקר השמחה הוא ענין ההקפות שמקיפים עם הס"ת את המקום שקוראים בו בספר כל ימי השנה, להורות ענין הנ"ל דארץ קדמה כו', ואיך שכללות נש"י המקבלים יש בהם מעלה יתירה כו' כמ"ש נקבה^לט תסובב כו', שכך מקיפים עם הס"ת הגשמיות הנכתבת ע"ג קלף ודיו גשמי שהיא בחי' עשי' שהרי כל הדקדוק בדיני הס"ת הוא שלא יהי' בהם חסר ויתיר באותיות ונגיעה באותיות שזהו הוראה שהוא מפני שנתלבש כל קדושתה בעשי' גשמיות דוקא, שאם הי' זה בשביל הקריאה בפה בלבד לא הי' הנגיעה פסולה שהרי גם שיהי' נגיעה באיזה אות מ"מ יוכל לקרותו בדיבור פה ולהבינו כו', אלא משום שמקרא^מ בעשי' פי' שכל קדושתה נתלבש בעשי' גשמיות דוקא ולכן צ"ל שלימה באותיותיה הגשמיים כראוי ע"פ הרוחני' הנעלם וגנוז בעשי' זו כו', ומה שמקיפים בה על המקום שקוראים בו בתורה בדיבור פה שהוא בחי' רוחני' לגבי העשי' היינו מטעם הנ"ל דארץ קדמה שהגשמיות נעלה יותר שמה שנתלבש בחי' המקרא בעשי' הוא מצד שרשו הנעלה יותר כו', ולכן הוא מקיף על הרוחניות והוא בחי' סובב שממעל לממלא וד"ל.

ואז נאמר עצרת תהי' לכם פי' עצרת מלשון עוצר, שטפה זו הנמשכת בשמ"ע דהיינו בחי' פנימי' הנעשה מן המקיף תהי' נקלטת ומתעכבת ברחם הנוק' היינו בכנס"י ולא תהא פולטת ח"ו, ועי"ז תתעבר ותוליד בזש"פ הנשמות, וזהו שאז נאמר ובנ"י^מא הלכו ביבשה כלומר שנולדו מן ההעלם דעיבור כו'. והענין כי מצינו כמה חלוקות בנש"י פעמים נק' אחים וריעים למקום כמ"ש למען^מב אחיי וריעיי אדברה כו' ופעמים נק' בנים כמ"ש בני^מג בכורי ישראל ופעמים נק' עבדים עבדי^מד ישראל כו'.

והנה מ"ש אם^מה כבנים ואם כעבדים משמע ששניהם למטה מבחי' אחים ולכן יש להסתפק אם כבנים כו'. והענין כי בחי' עבד היינו כשהוא מציאות נפרד לגמרי בפ"ע רק שאעפי"כ עובד לרבו ומבטל עצמו אליו בחיצוניות, משא"כ הבן הוא חלק מהאב כמ"ש ברא^מו כרעא דאבוה ומ"מ הוא חלק שהופרש ממנו שהרי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org