ריב

הלא מצות הקרבת הקרבן באדם למטה חובה היא ולא רשות לפרקים כאשר ירצה כו'. אך מזה הוראה גמורה דכי יקריב זה קאי באדם העליון כשמתעורר מצד עצמו דהיינו כאשר אין אתעדל"ת כלל, שאז מתעורר מעצמו להיות כי המתין על אתעדל"ת ואין איש מתעורר כמ"ש אין^יא קורא בשמך כו', אז יתעורר מעצמו. ודוגמא לדבר זה מה שאמרו אש"ה^יב מזרע"ת תחלה יולדת זכר, שזהו כאשר אתעדל"ת דכנ"י שנק' אשה מעורר אתעדל"ע, אבל אי"ש מזריע תחלה היינו כשאין אתעדל"ת כלל שאז אתעדל"ע דבחי' דכר לנוק' שלא ע"י העלאת מ"ן כלל והיינו אד"ם כי יקרי"ב כו' וד"ל.

ויובן זה בעבודת ה' בנשמות ישראל שבגופים למטה בעוה"ז, דהנה אנו רואים שיש ב' מדריגות בעבודת ה', הא' בחי' אתעדל"ת ביגיעת הנפש בהתבוננות והעמקת הדעת והכנת טהרת הלב בלב נשבר כו', שעי"ז יבא בנפשו גילוי אור קרבת אלקים כו', שזהו בחי' אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, ומדריגה הב' היינו כאשר^יג יערה עלינו רוח ממרום באתעדל"ע שמעורר לנפש האלקית להתפעל בהתבוננות ודו"ר שכליים שלא ע"י הכנה ויגיעת הנפש כלל רק מפני שעת רצון הוא למעלה לעורר לנשמות שבגופים גם שאין להם התעוררות עצמם כלל וכלל, וכמו שאנו רואים שיש הרבה אנשים שיתעוררו פתאום ויתלהב לבם ומוחם בתפלה בכל יום משך זמן מה בלי נודע להם הסיבה מאין באה אליהם התעוררות זאת, ובמעט זמן מה יכלה כח התעוררות זאת כאלו לא היתה, ונופל מעבודתו לגמרי, מפני שאין לו התעוררות עצמו כלום, והיינו מפני שיערה עלינו רוח ממרום לעורר את האהבה בכנ"י לפרקים וע"כ אינו מתארך רק זמן מה שזה רק כפי זמן של אתעדל"ע למעלה לעורר לנשמות כו' וד"ל. והיינו ענין הנ"ל בבחי' אדם כי יקריב מכם, שהוא בחי' אתעדל"ע דאדם העליון לעורר לנש"י למטה, וזהו כי יקריב מכ"ם דוקא שהוא בחי' ניצוץ האלקי כו', דהנה ידוע ששרש נשמות ישראל נמשכו מבחי' אדם^יד העליון שע"ג הכסא כו' שכולל ג' קוין חסד דין רחמים, והאבות^טו הן המרכבה לבחי' חג"ת ומהם מסתעפים ס"ר נשמות ישראל למטה בעולם הבריאה, והוא כללות בחי' אדם שבמרכבה כו' כידוע, ע"כ באתעדל"ע דאד"ם שבאצי' ממילא מתעורר כל ניצוץ האלקי ששרשו באדם שבמרכבה כהמשכת הניצוץ אחר השלהבת כו', וז"ש כמים הפנים כו' כן לב האדם לאדם כו', וכמ"ש יעקב^טז חבל נחלתו כו', וזהו שיערה עלינו רוח ממרום ומתעוררים כנ"י מגדול עד קטן, כמו בעי"ת שאז זמן ההתעוררות מלמעלה כידוע^יז בענין דרשו ה'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org