להביןא ענין השבת ע"פ מ"ש כיב בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא כו' לעשות. יובןג בהקדים ענין העשיי' מהו, דכמו שבנפש עד"מ יש ג' לבושים מודו"מ כי כח התנועה שמתפשט מהיד עד"מ בזריקת אבן להוליכו באויר הרי הוא כח מהנפש אלא שהוא כח חיצוני, וכח הדבור שבה' מוצאו' המבטא הוא פנימי יותר, למעלה הימנו כח המחשבה וכולם הם לבושי הנפש, וככה יובן למעלה עם היות כיד לא מחשבותי מחשבותיכם כתי', וכן מסתמא בדיבור ובמעשה כי דברו אשר יצא מפיו לא ישוב ריקם כדיבור האדם, מ"מ נוכל להבין עד"מ ענין מו"ד שהם בחי' לבושי' דהיינו כשאמר ה' יהיה אור שהוא בחי' צירופי אותיו' הדבור הנה מתחלה היו מציאו' אותיו' אלו במחשב' ונברא מהם האור בעלמין סתימין כו' וכשנתגלה בדבור נברא אור שלנו וכן עד"ז ביהיו רקיע מתחלה נברא הרקיע העליון הנמתח על ראשי הנשמו' בג"ע כדאי' בזהר ונמשך מאותיו' מחשבתו ית' וכשנתגלו אותיו' אלו בדבור נברא הרקיע שלנו אלא שנוסף בו עוד ויעשז ה' אלקים את הרקיע דהיינו ע"י כח הג' מן הלבושי' שהוא כח העשי' לעשות גשמיות הרקיע, וכח זה הוא היותר אחרון ולמטה במדרגה מב' הכחות מו"ד וכמ"ש בו אףח עשיתיו הבדיל הענין בינו ליצירה כו'.
והנה לעולםט דברך ה' נצב בשמי' כתי' גם עתה ומחדשי בכל יום תמיד מע"ב וגם בשבת אין האותיו' מסתלקי' ח"ו שאילו כן הי' העולם חוזר לתהו כו' אלא שמ"מ נק' שבת מל' שביתה מן הצמצומי' הנ"ל שבחול מחמת גלוי תענוג העליון כדכתי' ויכולויא השמים והארץ כו' ויכולו ל' פועל יוצא שהוא ית' מקבל