הוא בא' מב' פנים הנ"ל או שהוא מתחלק לאין שיעור או שאינו אלא אור א' פשוט כו' והרי לפי הנראה ב' פנים הללו הפכיי' מ"מ כאשר ישכיל המשכיל בזה יבין שאינם הפכיי' כלל ואדרבא היא הנותנת דלפי שהוא מתחלק לאין שיעור מזה מוכרח לומר שגם הוא אינו אלא אור א' פשוט והכל ענין א' והא בהא תלי' דלפי שהוא אור א' פשוט ע"כ מתחלק לאין שיעור כו' ואעפ"י שלכאורה תרתי דסתרי המה באמת אינם סותרים כלל ודבר זה מפורש ומבואר היטב במא'יב הזהר הידוע דהמשיל ענין זה האור דכתר עליון כהאי בוצינא דאתפשטת מיני' נהורא לכל סטר כו' וכד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חדא כו'*, ביאור ענין המאמר שהמשיל לאור הנר המבהיק ויוצאים ונמשכים ממנו לכל צד כמה וכמה ניצוצות אור שאעפ"י שיתחלקו לכמה ניצוצו' כולן כלולין ומיוחדין בנר היחידי ונחשבי' רק על שמו וזהו באמרו וכד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חדא כו' והטעם הוא לפי שטבע האור להתחלק לכמה חלקים ניצוצות עד אין שיעור לריבוי אורות המדליקים ממנו ומ"מ אור הנר עצמו עדיין נשאר בפשיטותו כמו שהוא ואין התחלקות הזאת גרם לו התחלקות והוא מפני שהוא פשוט בטבעו וע"כ גם מזה הטעם יתחלק לאין שיעור כו' והמשל הזה אעפ"י שהוא גשמי ג"כיג להבין בדוגמא דדוגמא מזה למשכיל למעלה בעצמות אור המאציל אעפ"י שהוא באמת אור א' פשוט כו' אבל מטעם זה הנה זאת היא הסיבה דוקא לריבוי ההתחלקות עד אין שיעור כו' וא"כ ממילא מובן שגם מה"ט אעפ"י שכ"כ נתחלקו לרבבו' מדריגות מ"מ עדיין אור א' פשוט וכולן בטלין ומבוטלין בפשיטו' האור כאלו לא נתחלקו עדיין כו' והרי א"כ מזה מובן שאין ב' הפכים הנ"ל סותרים זא"ז כלל אלא אדרבא שניהם ענין א' ממש והא בהא תלי' כנ"ל וד"ל והיינו פי' אנת חד ולא בחושבן י"ס מטעם הנ"ל* וד"ל,