סא

אך לאחר שיוצאים ונמשכים המדות מהשכל עליון שאז מתחלקי' בבחי' התחלקות ממש ענפין מתפרדין שמדת החסד הוא מהות דבר בפ"ע היפך הגבורה כו' אזי הם נעשים מקור לסבת הזמן שלמטה שנק' בשם סדר הזמן^יא כמ"ש במ"א (שהם בבחי' רו"ש שזהו סדר הזמן שמזה יסתעף סיבת הזמן בחי' השיהוי המשתהה מהרו"ש שהוא כענין דפיקא דלבא^יב שתנועת רו"ש שמאחר שיש חיוב ושלילו' החיוב זה גורם לסבת השיהוי של זמן מ"ה דהיינו השוב ואח"כ הרצוא שהוא הגילוי השפע וההעדרו כו' וכמו במורה השעו' התנועה אנה ואנה גורם השיהוי זמן הרגע (שזהו מה^יג שקוראי' אומרי"א בזייגער) שהוא כעין דפיקא דלבא כו' וכמשנ"ת במ"א בענין תתרף רגעי' של רב אדא בר אהבה שלמעלה מעלה מה שיותר קרוב אל המקור הזמן בקיצור יותר כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול^יד שזהו באצי' שו' מדות דאצי' הם ו' יומין הכוללי' ו' אלפי שני ולמעלה מאצי' הוא בקיצור יותר, מצד שבהמדו' דאצי' הוא בבחי' רו"ש^טו כמראה הבז"ק כעין דפק הלב שבין הרצוא ובין השוב משתהה זמן מה יותר שיש הפסק יותר בינתיים מצד הריחוק מן המקור יותר שמצטרך להיות הפסק גדול עד שיעלה הרצוא למקורו^טז ואח"כ ישוב אל הכלי מקורו כו' משא"כ למעלה מאצי' שהוא בחי' מטי ולא מטי^יז שמצד ההתאחדו' בהמקור הוא רק בחי' מול"מ כו' (וכמשל הנר^יח שבשעת שהלהב עולה מתנונע בתנוע' רו"ש כו' כמ"ש במ"א דכתיב בהילו נרו על ראשי^יט ובה' תתהלל נפשי וכמ"ש רשב"י בי' אחידא בי' להיטא^כ כו' ע"ש) ששם קיצור הזמן יותר וזהו שרש התהוות הזמן וכמשנ"ת במ"א ע"ש ודוק היטב.

ולזאת הזמן של ק"ש וכן של שבת שוה כאופן המקום והזמן ההוא ולא יהי' זמן ק"ש ושבת בכל המקומות בשוה בזמן אחד זולתי הכל לפי המקום והזמן ההוא שזמן ק"ש מצטרך להיות ברביע היום כו' וכפי המקום ההוא ברביע היום שלו צריך לקרות ק"ש אף שבמקום אחר הוא עדיין לילה <מה>

ואינו זמן ק"ש, וכן בענין השבת שבטברי' מכניסי' שבת קודם ובצפורי באיחור זמן כו', והיינו מפני שלמעלה באצי' הוא למעלה מהזמן רק מקור וסדר הזמן שלמטה דהיינו מה שלמטה הוא בשינוי הזמן הוא למעלה במקורם שינוי הספי' שלילה מקבל ממהו' ספי' אחר ויום מספי' אחר וכן בחול ושבת כנ"ל, ולזאת כשהאיר פני המזרח במקום הזה קודם אזי נמשך

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org