שכח

אתה^כג הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא כו' בלי שנוי והתפעלות כלל כי אין ערך אליו כנודע.

והנה אחר הדברים והאמת האלה כאשר יתבונן המשכיל בכל זאת יתעורר לבבו באה"ר ושלהבת עזה בבחי' רצוא לכלות נפשו ממש אל מהותו ועצמותו ית' דווקא ולא לחפוץ בשום חפץ בעוה"ז ובעוה"ב בלתי לה' לבדו אשר אין לו תחילה ותכלה ואין לו שייכות אל סדרי השתלשלות כ"א מרומם לבדו כי הוא ציווה ונבראו כו' וכדכתיב מי^כד לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ פי' אפי' עמך מקור חיים ב"ה הוא בחי' שמו ית' מדת מל' ית' המאיר על כל עלמין להחיותם כדכתיב כי^כה עמך מקור חיים באורך נראה אור שנק' בחי' עמך לשון טפל ובטל אליך כביטול הזיו השמש בשמש כנודע, גם זה לא חפצתי בלתי לה' לבדו מהותו ועצמותו ית'.

והנה מאחר שהאהבה והחפץ לדבר המוגבל ההווה ונפסד הי' גם האהבה בגבול ושיעור ויש לה קץ ותכלית משא"כ בחי' האהבה והחפץ הוא לבחי' א"ס ב"ה שהוא בלתי גבול ממש ואין לה קץ כלל ולכך א"א לשום כלי גבולית להכיל אותה ולקבלה לתוכה ממש ולכך נאמר באברהם ויסע כו' הלוך ונסוע כו' בתמידות בבחי' רו"ש עלוי אחר עלוי מדריגה אחר מדריגה אשר אין קץ להעלות כלל לחפוץ ולהתקשר בשרשו הנגבה כנ"ל.

וזהו כוונת רז"ל קיים אאע"ה את כל התורה אפי' ע"ת דהיינו אפי' ברוחניות למעלה הלוך ונסוע הנגבה אבל לא התורה גשמיות דעשי' ולכך לא הי' בחי' כלי קבלה שתוכל מדת האהבה לשרות בתוכה אך הלוך ונסוע כנ"ל, משא"כ ישראל בזמן קבלת התורה בחורב שהמשיכו בבחי' גלוי אוא"ס למטה בעשי' גשמיות באמרם נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע מפני שתחילה מצטרך להמשיך גלוי אא"ס ב"ה בבחי' עשי' בתורה ומצות גשמית שלמטה בעשי' דווקא ואח"כ ונשמע וקיבל את התורה בבחי' הבנה והשגה שמיעה^כו הוא לשון הבנה כנודע משא"כ טרם שנמשך לבחי' עשי' אז בלתי אפשר להתקיים בבחי' ונשמע לקבל השפע העליונה הבלתי בע"ג זולתי לאחר שנמשכה בעשי' אז יוכלו לקבל השפע בבחי' כלי ממש ברמ"ח^כז פיקודין דעשה ושס"ה ל"ת שזהו ונשמע, והטעם לזה הוא כמ"ש בס"י^כח נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן דווקא ולכך בעשי' דווקא סופא דכל דרגין נעוץ שם התחילה להיות נמשך גלוי אוא"ס ב"ה ושיוכל לקבלו השפע בבחי' כלי ממש בהתלבשותו ברמ"ח מ"ע שהם אברי דמלכא כמשל אברי האדם שהחיות שבמוח נמשך ונתפשט בתוכם ושורה בתוכם בבחי' הלבשה ממש ולכך הקדימו נעשה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org