רסו

ביטול המציאות מכל וכל ואזי היא בבחי' שתיקה לגמרי וכמ"ש ותעמוד^לז מלדת וידוע דכל עמידה הוא ענין שתיקה שמפני עוצם הביטול וכמארז"ל אין^לח עמידה אלא שתיקה כו', כך ענין העמידה בש"ע בלחש הוא מפני עוצם בחי' הביטול שלמעלה מבחי' התפעלות אוי"ר, כי קודם היחוד כתי' ואל^לט אישך תשוקתך כו' והוא בחי' רו"ש מלמטלמ"ע כנ"ל בבחי' ראובן ושמעון שבעלמא דנוק' באתעדל"ת כו', אבל בש"ע שכבר עלתה המל' בתכלית הקירוב להתדבק בבעלה ממש אזי למעלה היא מבחי' התפעלות לגמרי כי כל בחי' התפעלות אינה אלא מרחוק דוקא כידוע, וזהו ותעמוד מלדת פי' מלדת עוד תולדות שהן אוי"ר וענפיהן כו', כי אהבה^מ הוא בחי' יש ודבר מ"ה כידוע ובש"ע הוא בחי' אין בתכלית כו', וכ"ז הוא מפני שהמל' מקבלת אז מקו האמצעי הכולל כל הקווין יחד, והג' קווין הנ"ל הנה ידוע שעיקר מקור שרשם הוא בחי' כתר^מא עליון הנק' עילת העילות שהוא למעלה מג' הקוין כידוע בצורת האילן^מב כו' והג' קוין אינם אלא כמו צינורות בלבד שנמשכים מאור הכתר לכאן ולכאן לימין ולשמאל ולאמצע כו', וא"כ כשהג' קוין כולם מתחברים ומשפיעים במל' בשעת עמידה דש"ע אזי עיקר ההארה שמאיר במל' הוא מבחי' אור הכתר אך שנתלבש האור והשפע שלו ע"י ג' צנורות דהיינו ג' קוין הנ"ל, ולהיות שעיקר השפע מבחי' הכתר הוא בא לכך נק' המל' יהודה כמ"ש הפעם אודה את הוי' בבחי' ביטול והודאה שלמעלה מהתפעלות אוי"ר לפי שאוי"ר מגיעים רק בג' קוין אבל באור הכתר לא יגיע רק בבחי' הביטול וההודאה בלבד מטעם שהוא למעלה מסדר ההשתל' כידוע וד"ל. וזהו יהודה אתה מה שנק' המל' בש"ע בבחי' יהודה היינו לפי שיודוך אחיך ע"י ג' קוין שהמשיכו לה מאור הכתר ועי"ז בא הכתר לידי גילוי במל'^מג שנק' אתה כידוע והיינו יהודא אתה מן ההעלם לגילוי כו' וכנ"ל וד"ל.

אך הנה עיקר פשט המקרא הזה משמע דאעפ"י שיודוך אחיך מ"מ אתה למעלה מהם, והיינו יהודה אתה, אתה דוקא בחי' יהודה מפני שהוא למעלה מהם ואעפ"י שיודוך אחיך כו', וגם מפני שעיקר הכוונה הוא שיהודה למעלה וכמ"ש בסוף דבריו ישתחוו לך בני אביך כו' לכך יש במשמעות ג"כ בפי' יודוך אחיך שאחיך יודו אליו מלמטלמ"ע כפשוטו של מקרא, וכן הוא בפי' ישתחוו לך בני אביך השתחוואה מלמטלמ"ע ג"כ כמשי"ת בע"ה כו'. והענין יובן בהקדים תחלה ענין המא'^מד הידוע

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org