נוסח שני: ביאור רני ושמחי בת ציון
רלד
ועכ"ז יובן ג"כ ענין סמיכת סוף המאמר הזה במ"ש ת"ח וישב ישראל כו' ויאחזו בה כו' ויפרו וירבו כו', דלכאורה מה שייכות וקשר לזה המאמר עם המאמר שקדם אך עם כל הנ"ל יתורץ היטב. דהנה בכל הנ"ל יובן הטיב גופו של מאמר הנ"ל באמרו מה ההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין אוף קוב"ה ויהרוג הוי' כל בכור כו', דהנה עוד הקדמה אחת צריך להקדים, והוא ביאור למ"ש דההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין כו' להיות שי"ל שרש ענין גודל השנאה שיש לסט"א דקליפה להיות עולה ומקטרג תמיד על האדם כידוע וכל מגמתו רק להחטיא את האדם תמיד ואחר שמפתהו לחטוא אחר כל ההשתדלות והיגיעה שמייגע עד שימצא את האדם להביאו לידי חטא אז אח"כ עולה למעלה ומקטרג פלוני עשה כך וכך ותובע דין ומשפט עליו עד שפועל הדין והעונש למיתה או כיוצא ואז פעל וגמר כל כוונתו בתחלה להסיתו לחטוא כו' שממעשה זה נראה לכאורה שהוא רק מפני עוצם השנאה הכבושה שיש בלב הסט"א עם נפש האדם עד שיעשה ויפעול בתחבולות רבות איך להמיתו כנ"ל, וזה אינו מובן כלל מהיכן צמחה בלבו השנאה הגדולה הזאת, ואם מפני מ"ש ואיבהלו אשית כו' זהו בין הנחש עם האשה דוקא אבל לנפש האדם לא מצינו שישנאנו כ"כ שנאה בלא טעם כלל ולמה הוא מסבב בתחבולות כ"כ עד שהוא יורד ומסטין עולה ומקטרג תמיד על האדם כידוע.
אך הענין הוא משום דבאמת הנה שרש יניקות החיצונים למעלה הוא רק מבחי' אור הקדושה דוקא ואם לאו לא הי' להם מציאות שפע וקיום כלל והמופת לזה ממה שאנו רואים שלע"ל דכתיב בלעלז המות לנצח כו' ואתלח רוח הטומאה אעביר כו' דהיינו משום דאזי מתברר מן החיצונים כל חלקי הטוב והקדושה שיקבלו יניקה משם וכמ"ש חיללט בלע ויקיאנו וכמו ענין והוצאתימ את בלעו מפיו כו' וכמ"שמא במ"א ביאור דבר זה באריכות שהוא ענין אשר מבואר למעלה במ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' א"כ מוכרח מזה שאין להם חיות מצד עצמם רק ממה שמקבלים מהקדושה וע"כ בהוציא מהם חלק הקדושה ימותו ויאבדו ממילא וכמ"ש כי הנהמב אויבי' ה' יאבדו ויתפרדו כו', ולהיות כן לזה הטעם כל עיקר תשוקת הסט"א דקליפה לחטוא את הנה"א שבאדם דוקא כי ע"י החטא הזה יחטפו הנפש האלקי' בצאתה מחומר הגופני ע"י פסק דין ועונש העליון כי אחר הקטרוג שקטרג עליו השטן למעלה כנ"ל (שעולה ומסטין) אזי הוא עצמו עולה למעלה ומקטרג לדין אותה בעונש גמורה במיתה ובצאתה מגופה ע"י שנטמא בחטאה יש להחיצונים אחיזה ויניקה גמורה באותו ניצוץ האלקי' ומוליכים אותו להיכלות שלהם, וה"ז ממש כמו עד"מ הגנב שילך בתחבולות למצוא לו מקום מוצנע לגנוב משם דבר מה מכסף וזהב או מאכלים ובגדים וזהו חיותו וקיומו ובלעדי הגניבה אין לו חיות ושפע למלא נפשו
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- תקס"ו ח"א
- Id
- rh-hy03w4k8
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.