פז

הקדמוני באדה"ר ואשתו, ומשם נמשכה הקנאה שלו בכללות הע' שרים שמקבלים ממנו ע"י שבא נחש על חוה^ו והטיל בה זוהמה ולא פסקה זוהמה זו מע' שרים, אך ישראל שעמדו בהר פסקה מהן בחי' זוהמא זו כו', כמ"ש במ"א^ז.

וביאור הדבר וענין הקנאה הזאת אעפ"י שלמטה בגשמיות לא יתכן לומר שיתקנא האומה הגשמי' בעוצם מעלת ישראל בתורתם ועבודתם שהרי אין נחשבים בעיניהם כלל, ואדרבא מתלוצצים מהם כו', אך למעלה בהיות השר שלהם בעל חומר וצורה הוא מבחי' נפש ורוח דחיצוניי' הכלים די"ס דעשי' כידוע, ובבחי' החומר שלו הוא גשמי מעורב טו"ר בתכלית עד שיוכל להיות באיזה מדה רעה בתכלית כמו מפני כח רוחניות התאוה או הרציחה שנמצא בשר של ישמעאל למעלה דלכך נמצא תאוות ורציחות גשמיו' באומה של ישמעאל וכיוצא כו', אבל בבחי' הצורה שלו הוא מכיר את בוראו ואומר שירה וכמו שאנו מוצאים בשרו של עשו כו' אלא שיוכל למרוד לפרקים לומר לי יאורי ואני עשתיני^ח כו', וע"כ בראותו עוצם חיבת ישראל למעלה מתקנא מאד על שהוא עומד בריחוק מקום כו' ומזאת הקנאה הוא שנמצא באומה שלו השנאה לשנוא את ישראל בלא טעם ודעת כו'.

והעצה להסיר קנאתו אינו אלא הגערה והנזיפה בו שכאשר יגער בו ה' ויריב בו ממילא יפול מקנאתו ושנאתו וכמ"ש יגער^ט ה' בך השטן כו'. והטעם לזה יובן עד"מ ממלך ב"ו שיש לו בן חכים לו ביותר, ועבדו המושל בכל אשר לו מתקנא לפרקים באהבת וחביבת האדון לבנו, ומקטרג עליו להפילו ממדריגת האהבה כו', שאין עצה למלך כ"א להשפיל העבד הזה בגערה ונזיפה לזכור לו שהוא עבד ושאין לו ערך אליו להתקנא בו, כי כלום מתקנא אלא כמו חכם בחכם בדבר שהוא מערכו כו', ואז ממילא תפול הקנאה שלו ולא יקטרג עוד עליו, וכך הנמשל למעלה שהקב"ה יגער בשטן וישפילנו בגערה ובנזיפה שיכיר ערכו ולא יתקנא בישראל וממילא יסור מעמו השנאה למטה מישראל ויתהפך לאוהב כו', וזהו שא' בתיקוני' דקוב"ה ושכינתי' יגערו בס"מ ויריבו כו'. וזהו מלך גבור לריב ריבם וכמ"ש בחנוכה רבת את ריבם כו' כי אין עצה להסיר הקנאה שלו כ"א בגערה ונזיפה בלבד מטעם הנ"ל. וזהו שהי' עונש הנחש הקדמוני ג"כ רק בבחי' השפלות והוא מ"ש לו על^י גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך שאינו אלא כדי שלא יתקנא עוד כו' וד"ל כנ"ל וד"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org