Addenda - sichos 14

א. חנוכה — קשור עם חנוכת בית המקדש^א, וכפי שאומרים בנוסח ד"ועל הנסים": „באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך", היינו, התחלה חדשה לאחרי ההפסק כו'.

והנה, כל הענינים הקשורים עם בית המקדש שייכים (מעין זה) גם בזמן הזה — ב"מקדש מעט":

„מקדש מעט" — קאי על בית־הכנסת ובית־המדרש^ב, עד לביתו הפרטי ובנפשו פנימה דכאו"א מישראל, כמ"ש^ג, „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד^ד, היינו, שנפשו וביתו דכאו"א מישראל נעשים מקום להשראת השכינה, עי"ז שחדורים בתורה עבודה (תפלה) וגמילות חסדים (ג' הענינים הכוללים כל עניני התומ"צ), ומהם אורה יוצאה לעולם^ה — שניכר בגלוי לעין כל שעליהם „העולם עומד"^ו (לא רק „עולם קטן זה האדם"^ז, אלא גם „עולם" כפשוטו), היינו, שהעולם כולו נעשה מקום להשראת השכינה — דירה לו ית' בתחתונים^ח.

ונמצא, שימי חנוכה — חנוכת בית המקדש — הם „ימי סגולה" שיש בהם נתינת־כח מיוחדת לחינוך (חנוכה) ד"מקדש מעט", החל מהמקדש הרוחני בנפשו דכאו"א מישראל, ביתו הפרטי, עד לביהכ"נ וביהמ"ד, בית תורה, תפלה וגמ"ח, בית חב"ד,

— „בית" (ענין של קביעות^ט) דוקא, כדיוק הלשון „לדביר ביתך", אשר, המקדש נקרא בכתוב בשם „דביר"^י, ואעפ"כ, מוסיפים ומדייקים „דביר ביתך", „בית" דוקא —

הן ע"י הקמת בתים חדשים (שאז עושים חנוכת הבית כפשוטה), והן ע"י הוספה והרחבה בבתים הקיימים כבר, עד להוספה והרחבה באופן שבאין ערוך, שלכן צריך חינוך (חנוכה) כבית חדש.

ולהעיר, שענין ההוספה שייך במיוחד לחנוכה — שהרי הדלקת נר חנוכה (ע"פ ההלכה כדעת ב"ה^יא) היא באופן ש"יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך"^יב, וזהו המנהג הפשוט^יג.

417ב. ומכאן באים להמדובר אתמול, נר חמישי דחנוכה — שהמשכו בלילה זה, ולהעיר ש"בקדשים^יד הלילה הולך אחר היום"^טו — לילדי ישראל שלפני ברמצוה ובת־מצוה, להוסיף ולהדגיש גם בנוגע לגדולים, לאחרי בר־מצוה ובתמצוה, כדלקמן.

ובהקדמה — שהדברים הנאמרים לילדים הם דברי תורה, שניתנה כולה לכאו"א מישראל, כמ"ש^טז „תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", היינו, שהתורה כולה ניתנה בירושה לכאו"א השייך ל"קהלת יעקב", „לקטן ולגדול"^יז,

אלא, שכאשר מדברים לילדים, יש למצוא את הסגנון המתאים ושייך אליהם, סגנון השייך לדרך הלימוד ד"בן חמש שנים למקרא"^יח, דרך הפשט, ואילו לגדולים, מדברים בסגנון המתאים ושייך אליהם, בשאר דרכי הלימוד, שכן, בלימוד התורה ישנו „סדר השתלשלות", מלמעלה מעלה עד אין קץ עד למטה מטה עד אין תכלית^יט.

ג. תוכן הדברים שנאמרו אתמול לילדים — „פקודה חדשה" — שהילדים יבקשו מהוריהם שהבית כולו, כולל ובמיוחד החדר של הילדים, יהי' בית תורה תפלה וגמ"ח, בית חב"ד, עי"ז שיהי' בחדרם (לכל הפחות) חומש, סידור וקופת צדקה (שלהם).

ובמיוחד — בסגנון השייך לילדים — בקשר ובשייכות עם המנהג דנתינת „מעות חנוכה":

ידוע^כ „מנהג ישראל" לתת „מעות חנוכה" לילדים — מנהג שראו (גם) אצל רבותינו נשיאינו^כא, ובמילא, מלבד התוקף ד"מנהג ישראל תורה היא"^כב, הרי זה גם מנהג שיש בו „מהדרין", ו"מהדרין מן המהדרין"^כג.

ולכן, הציעו לילדים שיבקשו מהוריהם בקשה זו (לעשות מהבית והחדר שלהם בית תורה תפלה וגמ"ח) — כ"מעות חנוכה" הפנימיים, ובודאי שההורים ירצו למלא את בקשתם של הילדים (ובפרט כשיבקשו בדברים היוצאים מן הלב^כד), כטבע הורים שחפצים למלא את רצונם של הילדים ככל האפשרי, ועאכו"כ — בעניני טוב וקדושה כו', כנ"ל בארוכה.

ובהמשך לזה, יש להוסיף ולהדגיש ענין זה (גם) בנוגע לגדולים, לאחרי ברמצוה ובת־מצוה, ועאכו"כ אלו שלאחרי הנישואין, שיש להם „בתים" כפשוטם — שעליהם להשתדל לעשות מביתם (ומכל הבתים שמסביבם) בית תורה תפלה וגמ"ח, בית חב"ד.

418ויכולים גם הם לקשר זאת עם המנהג ד"מעות חנוכה"^כה: ילדים גדולים לאחרי בר־מצוה ובת־מצוה

מהוריהם, ואלו שלאחרי הנישואין — יבקש האיש מהאשה, והאשה מהאיש, וכיו"ב בנוגע לזקנים וזקנות, לעזור זה לזה בכל הקשור לעשיית בית תורה תפלה וגמ"ח.

ובפרטיות יותר בנוגע לאיש ואשה — מכיון שהסדר ע"פ תורה הוא באופן ש"הוא ימשל בך"^כו, ולאידך, האשה היא „עזר כנגדו"^כז, אזי, האשה תבקש מבעלה שהענין ד"והוא ימשל בך" יהי' כדי לעשות מהבית (יותר) „מקדש מעט", וכמו כן יבקש הבעל מאשתו שה"עזר כנגדו" יתבטא בעזר וסיוע לעשות מהבית (יותר) „מקדש מעט", שהרי האשה היא „עקרת הבית".

ומובן, שהאמור לעיל שייך גם בנוגע לבתים שנעשו כבר בתי תורה תפלה וגמ"ח — שיש להוסיף בזה ביתר שאת וביתר עוז, כהוראת נר חנוכה ד"מוסיף והולך" (כנ"ל ס"א).

ד. ובנוגע לפועל:

יש לנצל את ימי חנוכה הנותרים בשנה זו לפרסם בכל מקום ומקום ע"ד ההשתדלות בהקמת בתי תורה תפלה וגמ"ח, בתי חב"ד, בכל מקום ומקום, כולל ובמיוחד — לעשות מביתו הפרטי דכאו"א מישראל בית תורה תפלה וגמ"ח.

וכל זה — מתוך רעש („שטורעם") רעש הקדושה הכי גדול, עד שירעישו את העולם („אויפשטורעמען די וועלט"), שמהם יראו וכן יעשו אפילו אלו שנמצאים לעת־עתה בהעלם והסתר דעולם^כח.

מובן וגם פשוט שהפעולה בכל הנ"ל צריכה להיות בדרכי נועם ודרכי שלום^כט, באופן ד"פדה בשלום"^ל דוקא, אבל, ביחד עם זה, ברעש („שטורעם") הכי גדול, שכן, באופן כזה דוקא נעשה הדבר באופן של הפצה, „מוסיף והולך".

ועוד נקודה בזה — שהמתעסקים לעורר על הנ"ל, צריכים להראות דוגמא חי' ולהוסיף בעצמם ובביתם בכל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז, כמה פעמים ככה, שכן, טבעו של תלמיד ומושפע שמסתפק בהנהגה שהיא מעין וחלק מהנהגת הרב והמשפיע, ובמילא, כדי לפעול במדה מסויימת, צריך הרב והמשפיע להוסיף בענין זה כמה פעמים ככה, כדי שילמדו ממנו מעין זה.

417ה. כמו כן יש לעורר ולזרז עוד הפעם אודות הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים:

„נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ"^לא, „משום פירסומי ניסא"^לב, ועאכו"כ כאשר (מלבד ההדלקה „על פתח ביתו מבחוץ") מדליקים נר חנוכה (גם) „בחוץ" כפשוטו, ו"בחוץ" גופא במקום הציבורי והמרכזי ביותר — אזי ניתוסף ב"פירסומי ניסא" ביתר שאת וביתר עוז.

ולכן, יש לעורר ולזרז עוד הפעם שינצלו את ימי חנוכה הנותרים בשנה זו להדליק נרות חנוכה באופן הכי גדול ד"פירסומי ניסא", עי"ז שבכל עיר ועיירה, כפר ומושב כו', ידליקו נרות חנוכה במקום הציבורי והמרכזי ביותר.

[אם ישנה אפשרות להדליק בכמה מקומות — מה טוב, העיקר הוא, אבל, שיהי' „פירסומי ניסא" באופן הכי גדול, כאמור, במקום הציבורי והמרכזי ביותר].

ובהזדמנות זו — לעורר את הנאספים ע"ד הדלקתם נר חנוכה בביתו של כאו"א,

כולל — התוכן הרוחני והפנימי דנר חנוכה, להאיר את ביתו ב"נר מצוה ותורה אור"^לג, עד שהבית יהי' בית תורה תפלה וגמ"ח, שממנו אורה יוצאה לכל הסביבה כולה, כנ"ל בארוכה.

ו. ועוד ענין עיקרי בזה — בנוגע לפעולה על בני־נח:

הדלקת נר חנוכה „על פתח ביתו מבחוץ"*) — פועלת על כל הנמצאים בחוץ, ברשות־הרבים, כולל גם אומות העולם, ובלשון הגמרא^לא — „עד דכליא רגלא דתרמודאי", כהפירוש הפנימי^לד, שנר חנוכה מבטל („כליא") את המציאות של מרידה בה' („תרמוד אותיות מורדת"^לה), עד לביטול „רגלא דתרמודאי", הדרגא הכי תחתונה כו'.

ולכן, יש לנצל את המעמד דהדלקת נר חנוכה במקומות הכי ציבוריים ומרכזיים — לעורר גם ע"ד קיום מצוות שנצטוו בני נח, ולהדגיש, שקיומם צריך להיות „מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה"^לו, אשר, עי"ז מבטלים את המציאות ד"תרמודאי" (מרידה בה', ח"ו), שזהו התוכן דנרות חנוכה.

ז. ובהדגשה מיוחדת — במדינה זו:

בחסדי ה', נמצאים אנו במדינה שהיא „מלכות של חסד" (ההיפך בתכלית ד"מלכות יון הרשעה" שנוצחה בימי חנוכה^לז), אשר, נשיא המדינה מכריז ומעודד ע"ד קיום שבע מצוות בני־נח, ובהדגשה האמורה, שאין זה „דינא דמלכותא", מעשה בני־אדם, כי אם, ציווי הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו.420והתקווה חזקה — שיוסיף בזה עוד יותר, ובפרט כאשר יוסיפו להשתדל בענין זה.

ויש להוסיף ולקשר ענין זה עם שיעור חומש דנר חמישי דחנוכה^לח — בקביעות שנה זו:

שיעור חומש דנר חמישי, סיומו וחותמו^לט „את האלקים אני ירא"^מ.

ח. ויש להוסיף, שבשנה זו ישנה נתינת כח מיוחדת בנוגע לכל הענינים האמורים:

שנה זו היא שנת השמיטה — „שבת לה'"^מז. וגם התחלתה וראשיתה, „ראש השנה", הכולל את כל ימי השנה^מח — חל בשבת. ונוסף לזה, גם ימי חנוכה דשנה זו — התחלתם ביום השבת, וסיומם וחותמם — ביום השבת^מט.

ומזה מובן, שבשנה זו ישנה נתינת־ח מיוחדת שהעבודה (דכל השנה כולה, ובמיוחד) בענינים השייכים לימי החנוכה, ייעשו ע"ד ובדוגמת אופן העבודה דיום השבת — ש"כל מלאכתך עשוי'"^נ, וכל ענינו הו"ע התענוג, „וקראת לשבת עונג"^נא — עבודה מתוך מנוחה ותענוג, ופשיטא, ללא כל התנגדות, מניעה ועיכוב, ובנקל יותר מכפי שיכולים לשער.

421וכפי שראו במוחש בשנה זו ממש, שבכל המקומות שעסקו בפעולה דהדלקת נר חנוכה באופן ד"פירסומי ניסא" — הצליחו בזה, ובנקל, עד לאופן שלמעלה מכפי המשוער.

ומובן, שכאשר הקב"ה עוזר שההצלחה בזה תהי' בקלות, הרי, הכוונה בזה היא — לא לחסוך את היגיעה, כי אם, שהיגיעה תהי' בענינים נעלים עוד יותר, כידוע^נב הסיפור אודות דברי הצ"צ בקשר להצעת אדמו"ר הזקן לתת לו עניני תורה במתנה, שככל שיקבל במתנה, יצטרך להמשיך ולהתייגע על ענינים נעלים יותר.

ועד"ז בנדו"ד, שכאשר מצליחים בקלות להדליק נר חנוכה באופן ד"פירסומי ניסא" — אין להסתפק בזה, אלא אדרבה, יש להמשיך ולהתייגע בכל זה באופן ד"מוסיף והולך", ובפרט — כש"מקשיבים לסיפורם של נרות חנוכה" (כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר^נג: „מ'דאַרף זיך צוהערן צו דעם וואָס די ליכטעלעך דערציילן"), ולכל לראש — ההוראה ד"מוסיף והולך" בכל עניני „נר מצוה ותורה אור".

ועוד וגם זה עיקר — שהקביעות ביום השבת מדגישה את ההכנה ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"^נד, החל מהטעימה ב"ערב שבת", „טועמי' חיים זכו"^נה, עד לטעימה „מכל תבשיל ותבשיל"^נו.

ט. והמעשה הוא העיקר^נז:

יש לפרסם בכל מקום ומקום שינצלו את ימי החנוכה הנותרים להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הענינים האמורים — הן בנוגע להדלקת נר חנוכה באופן ד"פירסומי ניסא", והן בנוגע לפעולות להאיר ב"נר מצוה ותורה אור" ע"י הקמת בתי תורה תפלה וגמ"ח.

וכדי להוסיף עידוד ומרץ בכל פעולות אלו — ע"י פירסום הדברים, „מצוה לפרסם עושי מצוה"^נח, ובפרט ע"פ מארז"ל^נט „אילו הי' יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו כו'" — כדאי ונכון שישלחו „תמונות" מהפעולות שנעשו בימי חנוכה, על מנת לפרסמם בדפוס^ס.

ופשוט, שגם לאחרי ימי החנוכה יש להמשיך בכל הפעולות להאיר ב"נר מצוה ותורה אור", ואדרבה — מעלין בקודש ביתר שאת וביתר עוז, כהוראת ימי חנוכה — „מוסיף והולך . . מעלין בקודש".

יו"ד. ויה"ר שע"י מעשינו ועבודתינו בענינים האמורים — הקמת בתי תורה תפלה וגמ"ח, בתי חב"ד, והדלקת נר חנוכה באופן ד"פרסומי ניסא" — נזכה בקרוב ממש לחנוכת בית המקדש השלישי, „דביר ביתך" כפשוטו, והדלקת המנורה ע"י אהרן כהן גדול^סא, כפי422שקורין בקריאה המיוחדת ליום אחרון דחנוכה: „דבר^סב אל אהרן גו' בהעלותך את הנרות גו'"^סג, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

והוספה מיוחדת בכל זה — כשמתקיימת חתונה בימי חנוכה (ב"יומין זכאין", שעי"ז ניתוסף יותר בהמשכת הברכות עד אין קץ), שענינה — בנין בית בישראל^סד, בנין עדי עד, על יסודי התורה והמצוה, אשר, ענין זה נעשה הכנה קרובה לקיום היעוד^סה „מהרה . . ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות גו'", חמשה קולות שהם כנגד החמשה קולות דמתן תורה^סו.

וכל ענינים אלו — בפשטות ובפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, שבימי חנוכה דשנה זו, בהמשך לנר חמישי, הולכים ביחד עם משיח צדקנו^סז להדליק נרות חנוכה „בחצרות קדשך", ולראות את הדלקת המנורה ב"דביר קדשך", „נרות של ציון"^סח, „יראה אל אלקים בציון"^סט, כי תקויים הבקשה „הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו . . לשכן כבוד בארצנו"^ע.