309 משיחת אור לכ"ף מרחשון ה'תשד"מא. כאן המקום להזכיר אַ זאַך וואָס מ'האָט געהערט פון רבותינו נשיאינו, און אויך מובא בספרים:
א ומה שמצינו בכו"כ בתי כנסיות ציורי פני ארי' ופני נשר על הפרוכת דארון קודש ועל המעיל וכתר דס"ת — הרי הכוונה בזה, כפשוט, להזכיר ע"ד הכרח התפלה ועבודת האדם לה' באופן דגבור כארי כו' — כהתחלת וריש טושו"ע ודאדה"ז (מהדו"ב) או"ח (ממשנה ספ"ה דאבות). ואולי י"ל — ע"ד המרכבה שבה פני ארי' ופני נשר*. ולהעיר מהקושיא והביאור בחסידות (תו"א מג"א צג, סע"ג. ובכ"מ) מדוע הארי' והנשר שבמרכבה — להבדיל כו' חיות טמאות הן למטה בעוה"ז כו'. ובנוגע הציורים דחיות טמאות על כמה מהדגלים דהשבטים (במדב"ר פ"ב, ז) — מבואר שם, שכל ציור הי' קשור עם תכונות השבט, ומוכרח לשבט זה דוקא ציור דחי מסויים (נחש וכיו"ב).
ב ראה ס' קב הישר פ"ב. ושם, שאף שיש לאדם
ג בנוגע לכללות הפעולה והתועלת הבאה ע"י ראי' בענינים וצורות קדושות וטהורות — ראה מדבר קדמות (להחיד"א) ערך ציור. בהנסמן בריש ס' תולדות אדם (לר' ראובן מרגליות — לעמבערג, תער"ב. דפוס צילום אה"ק, תש"מ). וראה קונטרס העבודה פ"ב. מותר לכולי עלמא, כי : הצורה מצ"ע — אינה שלימה וכו' והכוונה ה"ה למשנה אבות — רצוי' ונכונה שה"ז הוראה בעבודת השם (תפלה ותורה ) שצריך להשתדל בזה וכו' . ויתרה מזה מצינו — שהרמב"ם צייר מנורה בת ז' קנים וכפתורי' וגביעי' (ולא שהורה לקטן איך לציירה — מדלא הזכיר זה ). ואכ"מ . ולהעיר שכו"כ אישים הי' בחותם (וכיו"ב ) שלהם צורת ארי' .
טהורות א ב ג
געוויסע 310 ביז איצטער), אַז מ'דאַרף זיך משתדל זיין אַז אַ איד, בפרט אַ קינד, זאָל זיך אים מזדמן זיין, ער זאָל קוקן נאָר אויף דברים טהורים —
ולהזהר ניט מאַכן דערפון קיין ענין של נצחון: בשעת מ'קומט צוגיין זאָגן אַז מען האָט עם „געחאַפּט" און „מ'הייסט" ער זאָל משנה זיין רגילותו, איז נוסף על השאלה וואָס איז מען עם פאַר אַ זאָגער — איז מען יענעם „מכריח" כביכול, יענער „דאַרף" באַווייזן אַז ער איז אַן אדם גדול און טאָן פאַרקערט . . . מ'דאַרף רעדן אין אַן אופן וה"ז אמתתו של הענין , אַז ניט מ'זאָגט אים אַ דבר חדש, נאָר אַז אַזוי שטייט אין ספרים, און ער קען אַליין אַ קוק טאָן אין די ספרים וואו ס'רעדט זיך וועגן דעם, וועט דאָס ווערן „תורתו", וועט עס ווערן זיין אייגענע הוראה.
ב. אַזוי אויך, און מיט נאָכמער הדגשה, דאַרף זיין בנוגע צו חינוך פון אידישע קינדער:
ד
*4 ראה לקו"ד ח"ד תרמא, א.
ה ההוראה בפנים היא לא בנוגע לציורים דבהמות וחיות טמאות המדוברות בתנ"ך ומדרז"ל שמלמדי תינוקות וכיו"ב מציירים עבור התינוקות בכדי להקל לימודם כו', או כשמעתיקים סיפור מתנ"ך ומדרז"ל, שאז ה"ז לימוד ופי' התורה , כפשוט. [יתרה מזו — להזכיר התחלת טושו"ע (ומשנה דאבות) מציירים ארי' וכיו"ב, ואין מסתפקים בציור צבי (כנ"ל הערה 1)]. וכפי שכבר כתב מלמד תינוקות הכי מפורסם — רש"י (שמיני יא, ב): „זאת החי' אשר תאכלו גו' לא תאכלו" — „מראה" החי' שלא תאכלו. ובהדגשה (דלכאורה מיותר להראות החיות שלא תאכלו כיון שהראה כל הנאכלות).
*4 ה
311 לא יסור ממנה" איז פאַרבונדן מיט „חנוך לנער על פי דרכו"ו
ז משא"כ — כדי לברך משנה הבריות — וכיו"ב (טושו"ע או"ח סרכ"ה ס"ח ואילך. וש"נ) — ראה לעיל הערה 2. ולכאורה עד"ז — להתבוננות במה רבו מעשיך גו' — ועיין תהלים קד ובמדרשים ומפרשים שם. בספרי גדולי ישראל הדנים בזה (חוה"ל שער היחוד פ"ו ואילך. שער הבחינה פ"א ואילך. ועוד). וראה ס' החקירה להצ"צ כג, ב ואילך (ובקיצור — שם ה, א). יהל אור עה"פ מה רבו וגו'.
ג. אַ מקור אין נגלה אויף די זהירות אַז אַ איד זאָל ניט קוקעןז
ח רמ"א יו"ד סו"ס קצח. משערי דורא סוף הל' נדה (סכ"ג). רוקח וכל בו הל' נדה. וראה ש"ך יו"ד שם. ובמדרש אלה אזכרה (אוצר מדרשים — אייזנשטיין ח"ב ע' 441) (ובשערי דורא שם) הובא מעשה רב בזה באמו של ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול שחזרה וטבלה „פ' פעמים".
ט ש"ך שם.
י ובמדרש ושערי דורא שם שראי' בדבר קדוש וטהור (כשאשה יוצאת מן הטבילה) פעל שכן הי' צורת הולד (ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול). וראה ברכות כ, א (הובא בשערי דורא שם). (
ח ט י גאַָס און מ'האָט געטראָפן אַ דבר לא טהור — האָט מען זיך נאָכאַמאָל טובל געווען.
יא ראה מג"א או"ח סר"נ סוסק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ח (מפע"ח שער יח רפ"ג. שעה"כ ענין טבילת ערב שבת).
יב ראה לקו"ש חט"ו ע' 282. ועוד.
יג זכרי' יג, ב.
ד. וי"ל אַז די הדגשה אויף זען נאָר דברים טהורים וקדושים איז נאָכמער בזמן דעקבתא דמשיחא און מ'גרייט זיך צו לע"ל — עס איז דאָך „טועמי'יא יב יג
יד רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.
טו ישעי' יא, ט.
טז רמב"ם שם. סוף הל' מלכים. *
יד טו טז
א ומה שמצינו בכו"כ בתי כנסיות ציורי פני ארי' ופני נשר על הפרוכת דארון קודש ועל המעיל וכתר דס"ת — הרי הכוונה בזה, כפשוט, להזכיר ע"ד הכרח התפלה ועבודת האדם לה' באופן דגבור כארי כו' — כהתחלת וריש טושו"ע ודאדה"ז (מהדו"ב) או"ח (ממשנה ספ"ה דאבות). ואולי י"ל — ע"ד המרכבה שבה פני ארי' ופני נשר*. ולהעיר מהקושיא והביאור בחסידות (תו"א מג"א צג, סע"ג. ובכ"מ) מדוע הארי' והנשר שבמרכבה — להבדיל כו' חיות טמאות הן למטה בעוה"ז כו'. ובנוגע הציורים דחיות טמאות על כמה מהדגלים דהשבטים (במדב"ר פ"ב, ז) — מבואר שם, שכל ציור הי' קשור עם תכונות השבט, ומוכרח לשבט זה דוקא ציור דחי מסויים (נחש וכיו"ב).ב ראה ס' קב הישר פ"ב. ושם, שאף שיש לאדם* וראה ב"י לטור יו"ד סקמ"א ד"ה כתב . ודחה שם דעת האוסרים לצייר צורת ארי' כו' בביהכנ"ס . ומסיים שם שכל הפוסקים מתירים לעשות כן „אפילו לכתחילה" . וראה שו"ת אבקת רוכל (להב"י ) סי' סו . וכיון שיש חילוק דיעות בזה — לכן כתיב בפנים רק „אולי י"ל ע"ד המרכבה כו'" — כי לסברא הא' שבפנים ההערה (להזכיר ע"ד הכרח התפלה כו' ) כל העושים ושיעשו כן מטעם זה , ה"ז רשות לראות בריות משונות הבאים ממדינות מרחקים וע"ז תקנו חז"ל וקבעו ברכה ברוך משנה הבריות, מ"מ לא יראה בהם כי אם דרך עראי כו'. — ועפ"ז מובן ההליכה לגן חיות וכיו"ב, ואין לזה סתירה מהמדובר בפנים.ג בנוגע לכללות הפעולה והתועלת הבאה ע"י ראי' בענינים וצורות קדושות וטהורות — ראה מדבר קדמות (להחיד"א) ערך ציור. בהנסמן בריש ס' תולדות אדם (לר' ראובן מרגליות — לעמבערג, תער"ב. דפוס צילום אה"ק, תש"מ). וראה קונטרס העבודה פ"ב. מותר לכולי עלמא, כי : הצורה מצ"ע — אינה שלימה וכו' והכוונה ה"ה למשנה אבות — רצוי' ונכונה שה"ז הוראה בעבודת השם (תפלה ותורה ) שצריך להשתדל בזה וכו' . ויתרה מזה מצינו — שהרמב"ם צייר מנורה בת ז' קנים וכפתורי' וגביעי' (ולא שהורה לקטן איך לציירה — מדלא הזכיר זה ). ואכ"מ . ולהעיר שכו"כ אישים הי' בחותם (וכיו"ב ) שלהם צורת ארי' .ד ראה רוקח הל' שבועות סרצ"ו: מכסין הנער שלא יראה כלב ביום שמחנכין אותו לאותיות הקודש.*4 ראה לקו"ד ח"ד תרמא, א.ה ההוראה בפנים היא לא בנוגע לציורים דבהמות וחיות טמאות המדוברות בתנ"ך ומדרז"ל שמלמדי תינוקות וכיו"ב מציירים עבור התינוקות בכדי להקל לימודם כו', או כשמעתיקים סיפור מתנ"ך ומדרז"ל, שאז ה"ז לימוד ופי' התורה , כפשוט. [יתרה מזו — להזכיר התחלת טושו"ע (ומשנה דאבות) מציירים ארי' וכיו"ב, ואין מסתפקים בציור צבי (כנ"ל הערה 1)]. וכפי שכבר כתב מלמד תינוקות הכי מפורסם — רש"י (שמיני יא, ב): „זאת החי' אשר תאכלו גו' לא תאכלו" — „מראה" החי' שלא תאכלו. ובהדגשה (דלכאורה מיותר להראות החיות שלא תאכלו כיון שהראה כל הנאכלות).ו משלי כב, ו.ז משא"כ — כדי לברך משנה הבריות — וכיו"ב (טושו"ע או"ח סרכ"ה ס"ח ואילך. וש"נ) — ראה לעיל הערה 2. ולכאורה עד"ז — להתבוננות במה רבו מעשיך גו' — ועיין תהלים קד ובמדרשים ומפרשים שם. בספרי גדולי ישראל הדנים בזה (חוה"ל שער היחוד פ"ו ואילך. שער הבחינה פ"א ואילך. ועוד). וראה ס' החקירה להצ"צ כג, ב ואילך (ובקיצור — שם ה, א). יהל אור עה"פ מה רבו וגו'.ח רמ"א יו"ד סו"ס קצח. משערי דורא סוף הל' נדה (סכ"ג). רוקח וכל בו הל' נדה. וראה ש"ך יו"ד שם. ובמדרש אלה אזכרה (אוצר מדרשים — אייזנשטיין ח"ב ע' 441) (ובשערי דורא שם) הובא מעשה רב בזה באמו של ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול שחזרה וטבלה „פ' פעמים".ט ש"ך שם.י ובמדרש ושערי דורא שם שראי' בדבר קדוש וטהור (כשאשה יוצאת מן הטבילה) פעל שכן הי' צורת הולד (ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול). וראה ברכות כ, א (הובא בשערי דורא שם). (יא ראה מג"א או"ח סר"נ סוסק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ח (מפע"ח שער יח רפ"ג. שעה"כ ענין טבילת ערב שבת).יב ראה לקו"ש חט"ו ע' 282. ועוד.יג זכרי' יג, ב.יד רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.טו ישעי' יא, ט.טז רמב"ם שם. סוף הל' מלכים. *