ויובן בהקדם הבנת ענין מה שמ"ת הי' ביום החמישיםב לצאת בנ"י מאמ"צ כמ"ש וספרתם לכם וגו' תספרו חמשים יום והקרבתם וגו', ואין סופרים כ"א מ"ט יום ולמחרת יום המ"ט הוא חגה"ש, וכמשנ"ת בלק"ת שיום החמשים בא ממילאג אחר ספירת מ"ט יום, וע"י ספירה א"א להגיע, כ"א אחר ספירת מ"ט הוא יום החמשים והוא בחי' שער החמשים דבינה, וצ"ל ביאור ענין שער החמשים מהו. והענין הוא דאיתא בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכ' חקק כו', וכתיב נתיב לא ידעו עיטד ולא שזפתו עין איה, והיינו שבל"ב נתיבות אלו יש נתיב אחד שלא ידעו כלל, וגם עין איה היינו המלאכי'ה שאומרים איה מקום כבודו, וזהו דכתי' ויקרא לו אל אלקי ישראל, וארז"ל במד"ר הקב"ה קרא ליעקב אל, היינו שנגלו לו בחי' ל"א נתיבות חכ'ו, וזהו אל אלקי, אל הוא ל"א נתיבות הנ"ל, וכמו שהוא בחכ' כן משארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש הוא ג"כ כנ"ל, כי ל"א כשהם כלולים מיו"ד הם ש"י, והיינו שזהו מהארת החכ' שמאיר בבינה אז נעשה מן ל"א ש"י, וכמו שבחכ' יש נתיב אחד שלא ידעו עיט כן בבינה יש שער אחד שאינו מושג, והוא בחי' שער החמשים דבינה שהוא המחבר בחי' האין דחכ' עם היש דבינה, וכנודע שהמחבר צ"ל שורשו גבוה משניהם בכדי שיוכל לחבריד, כמ"ש מזה במ"אז.
[עג)] והנה משה בעת הסתלקותו השיג בחי' שער הנו"ן דבינה, ועפ"ז יובן מה שארז"ל במשנה פ"ה דאבות בענין עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשותח, וי"א אף קבורתו של משה, דלכאו' יפלא הלא כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וקבורתו של משה הוא ג"כ בארץ, וא"כ מהו"ע שנברא