ולא כשהיתה עומדת באהוי"ר בהיותה באוצר הנשמות למעלה כו'. ולזה יובן ג"כ בענין עבודת אברהם שהי' עובד בלתי ציווי כ"א מעצמו, לא הי' ביכולתו להגיע למעלה יותר משרשו כו'. ולכן ארז"ל ריחות היו והיינו שכמו הריח הוא רק הארה מעצם הדבר ולא ממשו של הדבר, כן עבודת הנברא מצד עצמו הוא רק ריח פי' הארה בעלמא, מפני כי א"א להגיע יותר נעלה משרשו, וכל שורש הנבראי' הוא רק הארה בעלמא, בהבראם בה"א בראםיד בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא, והגם כי האבות היו נשמות דאצי' מ"מ ירדו דרך הבריאה, ואברהם אברהם פסיק טעמא, שנת' בת"אטו שאברהם שלמטה אינו כמו אברהם שלמעלה, ולכן לא הי' יכול להגיע ע"י עבודתו כ"א לשורשו כו'.
אך הנה צ"ל הלא האבות הן הן המרכבה, וא"כ אברהם הי' מרכבה לבחי' החסדב דאצי', שנודע שאצי' הוא בחי' אלקות כו'. אך הענין דבאמת שורש התהוות העולמות הוא מבחי' המדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיךטז וחסדיך כי מעולם המה, שבחי' המדות רחמי' וחסדי' שייכי' לעולמות כו', ולכן עם כי האבות הן הן המרכבה כו', עכ"ז הוא רק לבחי' שורש ומקור ההתהוות כו'. ועדיין צ"ל הלא נשמת אברהם ירדה להתלבש בגוף, וע"י ירידתה היא צריכה לבוא למעלה משורש מקור חוצבה. אך הענין דעיקר ענין העלי' שע"י ירידת הנשמה בגוף זהו מחמת קיום התומ"ציז שזה א"א כ"א ע"י ירידת הנשמה בגוף גשמי לקיים התומ"צ בגשמי', אבל ע"י הירידה לבד אינו שייך כלל שתעלה עי"ז, כי אם שאי אפשר לקיים התומ"צ בגשמיות כ"א ע"י שתתלבש הנשמה בגוף, ונמצא כי אברהם כשלא נצטוה על קיום המצות הגם כי ירדה נשמתו להתלבש בגוף לא הגיע בעבודתו כ"א לגילוי שם שדי, שנת' במ"א ע"פ המדרש שדי באלקותו לכל ברי',