לבוא על הענין איך הוא, אלא ע"כ צ"ל שבכדי לבוא על אמיתות הענין יותר טוב שיהי' כאו"א לעצמו מכמו שיהיו כולם יחד, או עם בן זוגו לבד, והיינו שי"ל כי ע"י בן זוגו מאיר ההעלם שלצורך השפעה, ואז יוכל לבוא לידי גילוי מהעלם הכללי שלצורך עצמו, כמשי"ת מזה לקמן אי"ה. עכ"פ היוצא מזה שהחכ' והמדות רחוקים הם זמ"ז בתכלית, הן מצד עצמן והן מצד גילוי בחי' ומדריגותם, וא"כ בכדי שיומשך מבחי' איתן שהוא כמשמעו קשה בחי' העדר ההשפעה, לבחי' נחל בחי' מדות שהם כל מהותם ה"ה בחי' השפעה לזולתו, צריך להיות ממוצע ביניהם.
[מט)] ולהבין ענין הממוצעט צריכים להקדים תחלה ענין מה שמצינו בזהר ששיבחו את רשב"י בשבחים נוראיםי, כמו שאמרו שם ר' יהודה הוה קרי לי' שבת והיינו כמו שהשבת היא קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, כן רשב"י הוא קדש, והיינו שהי' קרי לי' קדש לגבם, כמו קדש לגבי החול כן הי' רשב"י נגדם, וא"כ ה"ז כמו שבת שבתון בחי' קדה"ק, שהרי גם הם היו סמוכים איש מפי איש עד משה, ות"ח הוא שמקבל מחכ' הנק' קדש, ומ"מ הוא הי' שבת נגדם. וכן מצינו פעם בזהר שאמרו מאן פני האדון דא רשב"י, בזח"ב פ' בא דל"ח ע"א, שלכאו' יפלא מאד האיך יאמרו על נברא מאן פני האדון הלא כתיב האדון ה' בפ' משפטים, וא"כ האיך יאמרו על רשב"י, שמ"מ הי' נבראיא ונשמה המלובשת בגוף, מאן פני האדון דא רשב"י, וגם מהו ענין השבחים, שלכאורה אין זה מדת חסידות כלל שישבחו אותו בפניו כ"כ.
אך הענין דהנה צ"ל ענין שארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקוםיב ואח"כ יתפלל, דלכאו' זהו ג"כ פלא מהו ענין השבחים שמשבחים הבורא ית', ומה תופס מקום