והנה בענין המצות יש מצות שהם שייכים בלבושים, כמו ציצית הוא כשנושא בגד של ד' כנפות, ויש מצות שהם תלויים במזון כמו ברכת הנהנין וכדומה, ויש מצות התלוי' בבית כמו מזוזה שכותבין ב' פרשיות דק"ש וקובעין על מזוזת הבית, להורות שהבית וכל אשר בה מתעלה ע"י המזוזהכ כו'. ולשון מזוזה הוא זו זהכא, זו קאי על נש"י שנק' עם זו כמ"ש עם זו יצרתי, וזה קאי על הקב"ה שנק' זה אלי כמ"ש זה אלי ואנוהו, והמ"ם שבתיבת מזוזה קאי על מ' יום שהי' משה בהר לקבל התומ"צ. ונמצא כי תיבת מזוזה מורה על החיבורכב דנש"י עם אלקות, כי ע"י המצות מתחברים נש"י לאלקות. וזהו שמברכין על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו, שפי' וצונו לבד לשון ציווי הוא לשון חיבור שע"י שמקיימין רצונו ית' עי"ז מתחברים ומתדבקים נש"י לאלקות, וה"ז בחי' ימין מקרבת שמתקרבין נש"י לאלקות, וגם כי נת' לעיל שע"י המצות מעלים כל דברים הגשמי' לאלקות שזהו בחי' ימין מקרבת. ולכן מזוזה מימין להורות על בחי' הקירוב שנעשה ע"י המזוזה עד"מ, שהבית וכל מה שבבית מתעלה ליכלל באלקות, וכן עד"ז הוא כל המצות שהם בחי' העלאות בד"כ להעלות דברים הגשמים כמשנת"ל.
אמנם ענין בחי' התורה היא בחי' המשכה מלמעלה למטה, שהרי כל היושב ועוסק בתורה ממשיך המשכת אלקותו ית' למטהכג וכמארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שה"ע המשכת אלקותו ית' למטה, ולכן אמרו כל התורה היא שמותיו של הקב"ה, וכמו מי שקוראין אותו בשמו ה"ה בא ופונה לקוראו, כך ע"י שקורא בתורה שהם שמותיו של הקב"ה עי"ז הקב"ה קורא ושונה כנגדו שנמשך המשכת אלקותו ית', והמשכה זו היא בחי' המשכה פנימיות וכנודע ממ"ש במ"א בענין ותורתך בתוך מעיכד, וכתיב לכו לחמו בלחמי שכמו שהלחם בו וע"י נמשך חיות פנימי לאדם, ואינו כמו הלבושים שהם ג"כ גורמים חיות לאדם אבל זהו בבחי' מקיףכה, משא"כ הלחם הוא מחי' בבחי' המשכת החיות דאור פנימי כו', וכמו"כ יובן שמה שנמשלה התורה ללחם שהוא בחי' המשכת אלקות בבחי' אור פנימיכו כו'.