שמז

כו'. אמנם רבינו ז"ל פי' בלק"ת בד"ה כי תבואו וגו' ושבתה^טז הארץ, שענין ארעא אתבטלת היינו בחי' מס"נ בתפלה, ובמ"א בת"א בד"ה קחו מאתכם תרומה^יז פי' שזהו ענין קבלת עומ"ש, א"כ פי' אתבטלת הוא בחי' ביטול כו'.

והענין יובן בהקדם ענין מיתת ז' מלכין קדמאין וסיבתם לזה, והוא לפי דכתי' והחיות רצוא ושוב, ויש בזה ב' פי'^יח, הא' שחיות הקדש הם בבחי' רצוא ושוב, והב' שהחיות אלקי המחי' ומהוה נבראים הוא בבחי' רצו"ש, ושני הפי' אמת ויציב, והיינו כי החיות רצו"ש היינו בחי' חיות הקדש לפי שא"א להיות תמיד בבחי' רצוא כ"א כשרץ לבך שוב לאחד כמ"ש בס"י, וגם החיות שמחי' נבראי' הוא ג"כ בבחי' רצו"ש רק שמפני שזהו מלמעלמ"ט הנה רצו"ש זה הוא בחי' מטי ולא מטי התפשטות והסתלקות כמ"ש ביאור ד"ז במ"א^יט.

[ע)] ולהבין בעבודה בנפש האדם ענין בחי' רצו"ש דחיות, צ"ל מה שאומרים בק"ש שמע וגו' ואהבת והיו הדברים האלה, ששמע ואהבת הנה הם שייכים זל"ז, אמנם מה"ע והיו הדברים האלה לענין שמע ואהבת, וגם איך יוכל להיות כל היום בהתבוננות ובאהבה, אך הענין כך הוא, דהנה פי' שמע הוא שם עי"ן^כ, עי"ן הוא בחי' ז' מדות וכל א' כלול מיו"ד זהו ע', ושמע הוא שם עי"ן היינו הארה מבחי' עי"ן, ה' אלקינו חו"ב, ה' אחד זו"נ כמו שהוא בבחי' יחו"ע דכולא קמי' כלא, וזהו פי' אחד הגם כי נתהוה ז' רקיעים וארץ [וד' רוחות] שע"ז רומז חי"ת דלי"ת דאחד, מ"מ ה"ה בטלים לאל"ף בחי' אוא"ס ב"ה אלופו של עולם. ומי שאין דעתו והשגתו נושאת לבחי' התבוננות זו דיחו"ע לזה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, פי' מלכותו הוא שם והארה, וכמו מלך שמו לבד נקרא עליהם, וכל ההתפשטות הוא רק מבחי' שמו לבד, אבל עצמות המלך אינו מתפשט כלל, וגם כל עיקר ענין המלוכה הוא קריאת שם ועי"ז מקבלים אותו למלך לציית לרצונו כו', ולא נתחדש דבר כ"א בקריאת השם, שהרי עצם האיש המולך הי' גם קודם שנעשה מלך ולא נשתנה בו דבר כ"א בקריאת השם לבד, א"כ מאחר שבו עצמו לא נתחדש דבר במלכו כ"א קריאת שמו, כ"ש שבהתפשטות על בני המדינה אינו שייך כ"א התפשטות שמו לבד. ופי' כבוד מלכותו הנה כבוד הוא בחי' זיו כמ"ש הת"י ע"פ מלא כל הארץ כבודו זיו יקרי', ונמצא לפ"ז פי' כבוד מלכותו הוא בחי' הארת מל'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org