והענין דהנה נת' בד"ה זכור דעמלק (ל"אד) שענין עמלק הוא שאע"פ שיודע רבונו מ"מ מתכוין למרוד בוה, ולכן הוא ראשית גוים, כי כל הגוים הם לעומ"ז דמדות שזהו ע"פ רוח שטות המכסה כמשנ"ת שם באריכות שהתאוה מכסה על הארת ניצוץ אלקי אשר בקרבו. אבל [עמלק] יודע את רבונו ואינו מכסה אצלו שום דבר ואדרבה ה"ה מכוין למרוד בו, זה"ע החוצפא והגסות שלהיותו בבחי' יש ודבר בבחי' חוצפא שגם כלפי שמיא כו'ו, ולכן ע"י הזכירה שזוכר את עמלק ורע בעיניו היש דעמלקז ה"ה בבחי' הביטול, ולכן הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר.
וביאור הענין צ"ל מארז"ל קיים אברהם כל התורהח כולה עד שלא ניתנה, וא"כ צ"ל מה"ע מ"ת, מאחר שגם קודם מ"ת קיים אברהם כו'. אך הענין הוא דהנה מה שקיים אברהם זהו הכל ברוחניות, שהרי איך קיים מצות תפילין עד"מ שכ' בפ' קדש בענין יציאת מצרים שעדיין לא הי' גם שעבוד מצרים אלא שקיים ברוחניותט, ועד"ז קיים כל המצות ע"י הכנסת אורחים וגמ"ח, וכן יצחק ע"י מדת הפחד ויעקב ע"י קו האמצעי, ולכן כאו"א מהאבות הי' צריך לקיים כפי מדריגתו דוקא, משא"כ אחר שניתנה תורה הרי ב"ש וב"ה הם חו"ג ואעפ"כ קיום התורה שלהם שוין והיינו מפני כי מה שקיימו האבות זהו ע"י עבודתם עצמן במס"נ ולכן הי' צריך להיות כאו"א לפי מדריגתו, אבל לאחר שניתנה תורה הרי ניתן הכח שכאשר יעשו מצוה זו ימשיכו על ידה המשכת אלקות ולכן בזה יד כולם שוה כו'.
אמנם הנה נודע כי הנברא ע"י עבודתו אינו יכול להגיע כ"א לשורש מדריגתו לבד, והראי' לזה הוא ממארז"ל ש"מ מעיין עין עיטםי הי' גבוה מקרקע