רטז

ומעתה יובן ענין חוקת הפרה^לו שבד"כ ענין הפרה בעבודה היא כנגד בחי' בעלי תשובה^לז, שענין שריפת הפרה הוא בהיות ידוע שכל דבר מפרטי הנבראים הוא מורכב מד' יסודות איש רוח מים עפר, וכששורפין איזה דבר הנה ג' יסודות אש מים רוח יוצאים בעשן, ולא נשאר רק יסוד העפר^לח שנעשה ממנו אפר, וכמ"ש בזהר דאפר הוא מאי דאשתייר מן נורא, וכך יובן בענין שריפת הפרה שבחי' ג' יסודות אש מים רוח שהיו בהפרה יוצאים בעשן ע"י שריפתה ואפר הפרה הוא בחי' יסוד העפר שהי' בפרה, ונעשה מהעפר אפר מה דאשתאר מן נורא.

ולכאורה צ"ל מה"ע שריפת הפרה ומהו המכוון במה שנעשה ממנה אפר. והענין הוא דהנה איתא בזהר פ' חוקת דק"פ ע"ב פרה דקבילת משמאלא^לט, מאן הוא לשמאלא פני שור כמד"א ופני שור מהשמאל. והנה נודע שענין בחי' שור שבמרכבה הוא בחי' הרשפי אש והתשוקה בתגבורת גדול ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, אמנם הנה בהשתלשלות מה שנשתלשל מבחי' פני שור בריבוי ההשתל' נשתלשל הנה"ב שבאדם^מ שהוא כח המתאוה לעניני העוה"ז בדברים המותרים, ובהשתלשלות עוד יוכל להתאוות גם דברים האסורים ח"ו. והנה כשהאדם חושק לאיזה דבר מתענוגי עוה"ז הנה החשק הוא רק כלי להרצון והכח המתאוה, וכן המח' והדבור שמדבר ומהרהר איך למלאות תאוות לבו הוא רק כלי ולבוש לעצם כח המתאוה, וכ"ש המעשה היא הכלי וגמר התאוה, אך הנה עצם כח המתאוה אינו רע עדיין כלל^מא רק שמתלבש בלבושים רעים שההרהור והדבור והמעשה של תאוות היתר הוא בחי' הרע דק"נ, ושל תאוות איסור ח"ו הוא מגקה"ט, אבל עצם כח המתאוה אינו רע עדיין כלל שהרי בחי' התאוה זו עצמה יוכל להפכה לטוב, היינו שיתאוה לקיים ציווי הקב"ה במעשה המצות בבחי' רצון וחפץ גמור כמו שהוא מתאוה תאוות היתר או איסור ח"ו רק שהוא בשוגג, או בזדון לבו ח"ו מלבישו להתאוות תאוות היתר או איסור ח"ו, שהוא מלבישו בלבושים צואים, או שזהו כמו צורה לחומר, שעצם כח המתאוה הוא בחי' חומר עדיין ויכולים לציירה בציור טוב שיתאוה לקיים רצון העליון ב"ה ולדבקה בו ית', וכמ"ש נפשי אויתיך כו' שכמו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org