קסז

שהמקלות הי' כענין התפילין. והשינויים שלהם בעבודתם הנה זה גופא יורה שההמשכה שלהם הי' באופן אחר מההמשכה שלנו, שהרי כל אחד שינה מעשיו לפי שרשו ומקורו. אבל מאחר שניתנה תורה הרי כולם שוין בקיום המצות^כב, כמו שמאי שהי' מבחי' הגבורה והלל הי' מבחי' החסד ומ"מ שניהם שוים בקיום המצות^כג, ולא כמו אברהם ויצחק שהיו חלוקי' במדריגתם, שזה הי' מרכבה למדת החסד וזה למדת הגבורה, היו חלוקי' בעבודתם כו', והיינו כי הם קיימו כל התורה עד שלא ניתנה הנה קיימו זה ע"י עבודתם במס"נ, שלכן חלוקי' הם במעשיהם אברהם בגמ"ח והכנסת אורחי' ויצחק הי' חופר בארות, אבל מאחר שניתנה תורה הרי יד כולם שוה.

ומה שנתלבשה התורה בדברי' גשמי' הנה זה יורה על רוממות ההמשכה, שדוקא מבחי' היותר גבוה ביכולתו לירד מטה מטה דוקא^כד, וכמו אותיות כשחוקקים על האבן הטוב, הנה מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרות האותיות כמו שהם חקוקי' בהאבן, כ"א כשחותמי' אותם בשעוה אז יכולי' לקרות האותיות, והיינו כמו שמתרחקי' מהמקור, כן לעוצם מעלת גובה ההמשכה שע"י המצות א"א כ"א שתתלבש בדבר גשמי שרחוק בערך במהות אחר לגמרי כו'.

ויובן זה ממה שאנו רואי' גם בכוחות שבנפש המוגבלי' לגמרי מ"מ חלוקי' הם בהתלבשותם, והוא מענין ההפרש בין ראי' לשמיעה^כה, שהראי' תופס דבר גשמי כמו עץ ואבן, והשמיעה אינה תופסת דבר גשמי כ"א רוחני^כו, כענין הקול שיוצא מהבל הלב או מכלי זמר. ולכאו' יפלא הלא ראי' הוא כח היותר נעלה משמיעה, שהרי אינו דומה שמיעה לראי', והיינו שראי' הוא בחי' הנחה בנפש בבחי' היותר נעלה, שהרי כשישמע האדם בהפלגת איזה דבר ויצייר בנפשו היטיב ענין ציור הדבר ששמע עד שמבין היטיב, מ"מ כשיראה הדבר ההוא אח"כ יתפעל ביותר מכמו אשר צייר הדבר ששמע, שלזה כיוונו באמרם שאינו דומה שמיעה לראי', והיינו שהגם שע"י השמיעה נצטייר בנפשו דבר ההוא, מ"מ ההנחה שעושה בנפשו על הדבר שראה בראי' חושיית היא יותר נעלה בערך מכמו מה שנתצטייר אצלו ע"י השמיעה ששמע, אשר זה יורה ומובן לכל אשר ראי' הוא כח היותר נעלה, וכנודע מספרי חכמי האמת שראי' רומז לבחי' החכ' ושמיעה על בחי' הבינה, ומ"מ בענין פעולתם הנה השמיעה תופס הקול שהוא רוחני, והראי' דבר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org