הענין הוא שכדי להיות ירידת הנשמה בגוף שהוא בדילוג הערך, שהנשמה עלתה במחשבה העליונה ושתתלבש ותשכון בחומר גופני הוא דילוג הערך מאד וחיבור שני הפכים ממש, לכן גם הכח האלקי המחברם הוא ג"כ מבחי' כח וגבורה עליונהח שעי"ז יהי' חיבור שני הפכים אלו. וענין בחי' הכח למעלה הוא ג"כ בחי' גילוי ההעלם ופנימיות החיות וכמ"ש קול ה' בכחט, והיינו גילוי בחי' רצונו העליון ב"ה שירצה ויחפוץ בירידה זו של הנשמה בגוף, שע"י רצון זה נעשה ההתחברות כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה. והנה המשכה זו מאוא"ס ב"ה היינו להיות רצון זה הוא בחי' דילוג וצמצום גדול, כי ידוע שהרצון למעלה אינו כמו בחי' הרצון שבאדם שכלום רוצה אלא אם חסר לו שהרצון משלימו, אבל באוא"ס ב"ה שהוא שלימותא דכולהו ולא נערוך אליו ואני ה' לא שניתי חלילה לומר שהרצון משלימוי, ומה שאמרו לשון רצון היינו שנאצל ממנו התהוות בחי' הרצוןיא כמו שנתהוה ממנו אצי' בחי' ומהות חכמה כו', וא"כ אצילת והתהוות והמשכות הרצון מלמעלה מהרצון הוא בחי' דילוג גדול שיומשך מבחי' אני הוי' לא שניתי להיות רצון שתתלבש הנשמה בגוף על מספר הימים אשר נקצבו לה, ודילוג וגילוי זה מן ההעלם העצמי זהו הנק' בחי' כח וגבורה שיהי' ההעלם נמשך בבחי' גילוי, והיינו שיהי' בחי' צמצום הרצון מן העצמיות, שרצון הוא אותיות צנור שהוא בחי' צינור והמשכה מהעלם אל הגילוי. וזהו לשון ויפח באפיו מאן דנפח מתוכו נפח בבחי' פנימיות החיות כנ"ל.
אך עדיין צ"ל למה דוקא בהתלבשות הנשמה בגוף כתי' ויפח, ובבריאת הנשמה עצמה ע"י מאמר נעשה אדםיב וכן בהתהוות מלאכים צבא השמים ועולמות עליונים לא כתיב ויפח רק בעשרה מאמרות נבראו, והלא בכולם כתיב כל אשר