קפו

בחי' אה"ר שהיא בחי' עצם רצון פשוט שלמעלה מבחי' טעם לגמרי רק מפני שזהו עצם מציאותה כמו טבע הטוב להטיב למעלה מן הטעם רק שזהו עצם טבעו כו'. אך מ"מ יש מעלה יתירה בדו"ר שכליי' מדו"ר טבעיי' מצד אחר והוא לפי שבחי' הבירור דמדות רעות דנוגה שבאת זלעו"ז כו' שמקבלין מדו"ר טבעיי' שבנפש כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל^כג חסד דקליפה כו' אינו אלא בחכ' דוקא כי^כד בחכ' אתברירו דוקא, והיינו דוקא בדו"ר שכליי' ולא בדו"ר טבעיי' שלמעלה מן השכל ואמנם לאחר שנבררו מדות דנוגה ע"י החכ' שבמדות שנק' דו"ר שכליי' הרי מצד עצם מציאות ומהות טבע עצם המדות גבוהים הם מדו"ר שכליי' מטעם הנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן מארז"ל יפה^כה כח הבן מכח האב כו' דלכאורה איך אפשר שיהי' כח הבן הנולד יפה מכח האב שהולידו כו'. אך עפ"י הנ"ל מובן מפני דגם שתולדות הבן נמשך מטיפת כח האב שהוא בחי' חו"ב נק' אב כו' כנ"ל מ"מ מצד שרש עצמיות הבן יפה כחו מכח טיפת האב המולידו לפי ששרש כח הבן הוא למעלה מבחי' טיפת האב המוליד להיות כי ידוע דהטפה במוח האב מתהווה מעצם הנפש שלמעלה הרבה מבחי' מוחין דאב כו' וד"ל. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה בענין מאמר הנ"ל דאו"א ממו"ס דא"א נפקן שהוא הנק' משכיל שממנו מתהווה בחי' טיפת אבא הבאה מן המוחין והוא ענין כוונות^כו דפסוק ראשון דק"ש הוי' אלקינו כו' שהוא יחוד או"א להוליד המדות דז"א כידוע אבל יפה כח הבן שהוא בחי' המדות דז"א מצד שרשו בעצמיות הכתר הנק' עתיקא גם מבחי' כח האב שהוא בחי' מוחין דאבא שאינו אלא מבחי' מו"ס דא"א וד"ל. וזהו שאנו או' שמע ישראל דוקא לפי שע"י בחי' ישראל שעלה במח"ס מבחי' עצמיות הכתר הנק' עתיקא משום דז"א בע"י אחיד כנ"ל עי"ז נעשה בחי' יחוד הוי' אלקינו הנק' עתיקא משום דז"א בע"י אחיד כנ"ל עי"ז נעשה בחי' יחוד הוי' אלקינו או"א להיות מקבלי' מח"ס כו' וזהו פי' ישראל^כז לי ראש כו' וכמ"ש ישראל^כח אשר בך אתפאר כו' וד"ל.

אך י"ל מפני מה ירדו בחי' דו"ר טבעיי' כ"כ למטה במדריגה להיות למטה מן השכל והטעם אחר ששרשם גבוה כ"כ כנ"ל. אמנם הענין יובן עד"מ מנפילת אבן מן החומה שכל שהגובה של החומה ביותר יותר תפול למטה למרחוק כי לפי ערך העלי' כך ערך הירידה וכמ"ש^כט בס"י שיש עומק רום ועומק תחת ולפי ערך עומק הרום כך ערך הירידה למטה בעומק תחת וכמשל מי ששכלו עמוק יותר יותר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org