להבין שרש ענין יונתי
קמא
במעשה המצות הוא כדמיון התלבשות השכל ברמז שפנימיותו כמו שהוא מלובש שם וכולו כא' בלי התחלקות כנ"ל וכך בבחי' המצות בשרשם למעלה שהוא בכתר עליון דא"א שנק' גולגלתא שלמעלה מבחי' שערות דח"ס שנק' מזלות כו' הנה הוא בחי' התלבשות עצמיות הרצון הפשוט כמו שהוא ממש שבעצמות אא"ס ממש ולא בחי' גילוי אורו בלבד ע"כ הוא במקה"פ מן השערות דווקא כי בחי' השערות מורה על בחי' הגבלת כלים לגילוי אור כמו האותיות כנ"ל ואמנם בבחי' המצות מתלבש העצמות כמו שהוא שלא יכילם בחי' כלים כנ"ל ע"כ אינו אלא בבחי' הלבנונית הפנויים משערות אבל שורה בבחי' ההעלם כמו דמיון הרמז וע"כ נק' המצות בשם מראה מפני שמראין על בחי' העצמות שבכתר העליון כמו שהוא ממש והיינו מפני שהמצות הן חק וגזירה בלי טעם ושכל כנ"ל ע"כ יכול גם העצמות לשכון שם כמו שהוא משא"כ אם מתלבשים בשכל וטעם שנק' אור אז לא הי' יכול להתלבש בהם בחי' העצמות מטעם הנ"ל במשל (ומה שהמצות מתחלקים לתרי"ג היינו כשנמשכים למטה ע"י התלבשותם בח"ס וכמ"שקטז באד"ר דאתפלגו לתרי"ג ארחין בז"א דוקא כמ"ש כלקיז ארחות הוי"ה אבל טרם התלבשותם גם בח"ס שאין טעם כמוס לרצון ג"כ הם רק י"ג חיוורתי וגם הם כלולים כא' כו' וד"ל), ונמצא מובן מזה ג"כ דאע"פ שבעצם החכמה והרצון הכלולים בעצמות ממש לכאורה אין להכריע ביניהם כו' אבל בבחי' גילוי שלהם למטה הנה גילוי עצם הרצון בבחי' הלבנונית למעלה מבחי' גילוי האור דעצם דחכמה בשערות מטעם שכל העצמות נמשךקיח כו' אבל מצד בחי' התגלותם בזה יש מעלה באור גילוי דחכמה על גילוי הרצון כו' וזהו שלא ראי זה כראי זה וע"כ לפעמים אמרו דהתלמוד גדול ולפעמים משמע דמעשה גדול כנ"ל וד"ל.
וזהו הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב כו' מראיך הואקיט בחי' מראה המצות שמראין ומרמזין על בחי' העצמות כנ"ל אבל התורה ששרשה בבחי' קול, כי הנה עד"מ הקול הגשמי שיוצא מהבל הלב הנה הוא מורכב מיסוד האש ומיסוד המים ומיסוד הרוח המחברם יחד וכוללם יחד כנראה בחוש שאם יחסר כח מזוג היסוד הא' מכח היסוד הב' לא יהי' הקול ממוזג יפה ולא יהי' זך וצלול כי אם יגבר מדת היסוד האש על יסוד המים שבהבל הלב נחר גרונו בקול גס ואם יגבר יסוד המים יהי' להיפוך והרוח שבהבל הלב הוא בחי' הממוצע הכוללם במזיגה ממוצעת כו' ונק' רוח ממללא בקול ודיבור כו' כך שרש התורה הוסדה בג' מדות חסד ודין והממוצע בחי' ת"ת המכריע וכוללם יחד כי אין לך דין והלכה שלא יהי' בה התכללות מג' אלה כך וכך יוכשר ויטהר שהוא בחי' חסד וכך וכך לא יטהר ולא יוכשר שהוא בחי' דין והממוצע בין דין לגמרי לחסד לגמרי כו' וזהו הטעם ששורש התורה בבחי' ת"ת כידוע כי מ"ט פנים טמא מטמאים לגמרי ומ"ט פנים טהור מטהרין לגמרי והממוצע הוא להבדיל בין טמא
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- תקס"ט
- Id
- rh-y7f9m5fp
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.