רנ

שנק' ישראל לי ראש כנ"ל עד שלא יאיר אא"ס גם בחכ' שהוא מקור המוחין שבז"א כנ"ל. וכ"ז מפני בחי' הקיטורי' העבי' שעולין מבחי' נוגה דבי"ע המכסים על כלי חב"ד דז"א כאשר אינם מתבררי' יפה יפה כמשל פסולת המאכל שאינו נברר ונחשב כמו זר כו'. והיינו בזמן הגלות דוקא שהע' שרים דנוגה לא נתבררו וגוברין על כלי המוחין כו', וכמ"ש^קב בזהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא, שהוא בחי' הסתלקות המוחין מחב"ד דז"א הנק' דורמיטא כידוע. אבל בזמן בהמ"ק כתיב הנה^קג לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכמ"ש^קד במשנה יוחנן כ"ג ביטל את המעוררי' שהיו או' עורה למה תישן כו', לפי שבזמן בהמ"ק היו הקרבנות מבררי' כל הע' שרים דנוגה דבי"ע ונבדל הפסולת דנוגה מן הטוב לגמרי, וכאשר אין פסולת עולה למוח ממילא אין מכסה על המוח למנוע^קה הארת אור החכ' כו' והוא בחי' עינא^קו פקיחא דלא נאים כלל, שנחשב מז' תיקונין דגלגלתא דא"א שלמעלה גם מבחי' ח"ס שהרי מסתלק לפרקים גם כח המשכיל מפני מניעת הכלי דמוח החכ' כמו מסיבת פסולת המאכל, משא"כ בבחי' עינא פקיחא וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה בזמן בהמ"ק יש עוד טעם אחר שלא הי' אז בחי' שינה כלל למעלה מלבד הטעם הנ"ל מפני בירורי נוגה שע"י הקרבנות. דהנה בקרבנות כתיב לחמי^קז לאשי ריח ניחוחי כו', דמשמע שיש בהן ב' דברי', הא' בחי' הבירורי' דנוגה כמשל הלחם שמתברר ממנו הפסולת כו' כנ"ל, ועוד יש בקרבנות שהנברר מהן ע"ג המזבח עולה למעלה לריח ניחוח, וענין הריח שרשו בבחי'^קח חוטמא דע"י כמ"ש ותהילתי ^קט אחטם לך וכמאמר לבעל^קי החטם אני מתפלל כו'. כי הנה כתיב כל^קיא אשר נשמת רוח חיים באפיו וכתיב ויפח^קיב באפיו נשמת חיים, דמשמע שעיקר מהות הנשמה הוא באף וחוטם דוקא, וכמארז"ל^קיג במס' שבת בענין מפקחין עליו את הגל עד החוטם דוקא ולא עד הלב בלבד, כי גם שיצא רוח החיים מן הלב יוכל להיות שעוד נשמתו בו בחוטם כו'. וגם בעדות אשה עגונה אמרו שאין^קיד מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, כי^קטו החוטם הוא עיקר הפרצוף פנים דאדם מפני שבו עיקר נשמת רוח

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org