להבין שרש ענין יונתי
קלז
דרבי' כו' והב' בחי' גילוי אורו בהבנה והסבר למקבל שנק' חיצוני' ולא מהו"ע כמו שהוא בעצם כו', וזהו ההפרש בין הרמז להדיבור שברמז יוכל להתפס כל עצמו' השכל ומהותו שלמעלה מבחי' התגלותו בהסבר דברים כו' ובדיבור לא בא רק בחי' התגלות אורו להבין בהשגה בלבד שהוא בחי חיצוני' וע"כ לא קאי' אינש אדעתי' דרבי' כו', ולפי"ז הקושי' יותר חזקה איך בתנועה גשמי' דרמז נתפס כל עיקר מהות השכל ובאותיות הדיבור לא יתגלה רק חיצוניותו כו'.
אמנם ילה"ק לזה ענין אחר והוא שיש ב' מדריגות בענין ירידת ההשפעה מלמעלה למטה הא' בבחי' או"כ שנק' חומר וצורה כמו אור הראי' הרוחני' שמאירה בכלי חומר העין הגשמי או רוחני' השכל בכלי המוח הגשמי' וכיוצא שאעפ"י שבוודאי איןצד ערך לגשם חומר העין וחומר המוח לרוחני' הראי' והשכל מ"מ בהכרח לומר שיש ערך ויחוס ביניהם מעין ודוגמא והוא מה שהחומר מעין הצורה דהיינו מה שהוא מסוגל לקבל הצורה ברוחני' כמו חומר העין שהוא עצם ספירי מוכן לקבל רוחני' הראי' וכן חומר המוח מוכן לקבל צורת השכל וכה"ג כל האיברים המקבלים מכחות הנפש אמנם ודאי א"א לומר שמהות הראי' עצמה היא נתפסת בחומר העין שא"כ לא היתה ראי' והבטה גשמיות וכן בשכל במוח אין מהות השכל עצמו נתפס בו רק בחי' גילוי אורם בלבד הוא שנתגלה ומאיר להיות כי נמצא להם חומר מוכן לקבל גילוי אורם וזהו הכלל ההכרחי בכל בחי' או"כ שנק' חומר וצורה כי להיות נמצא חומר מוכן לקבל העצמות בבחי' גילוי ממש זה א"א כנ"ל אך ורק בבחי' תפיסא והלבשה יוכל להיות שיתלבש כל העצמיות כמו שהוא ע"ד שיתלבש אדם בלבוש נפרד שלא יתכן לומר בו חומר מוכן לקבל צורה כי אינו גם מעין ודוגמא כלל ואעפי"כ כולו כמו שהוא בעצם נתפס בו כו', וכיוצאצה יש מעלה בבחי' או"כ במה שבא בגילוי ממש ובחי' המשכה של העצמיות אינו בא בגילוי רק הוא שוכן בהעלם בבחי' תפיסא והלבשה בלבד אמנם יש מעלה בהמשכה העצמיות שכל העצמיות נמשך משא"כ בבחי' או"כ שאינו רק בחי' גילוי העצמיות בלבד כנ"ל וד"ל.
וככה ממש יובן בהפרש בין הרמז לדיבור דהנה בחי' אותיות הדיבור שרשם מאותיות הרוחני' שבנפש שנחקקי' בנפש ע"י הארת עצם החכ' שבנפש כמו שנמצאים האותיות במבטא גשמי' בה' מוצאות ע"י בחי' החכ' המאיר בגילוי בכלי המוח כידוע דאבאצו יסד ברתא וע"כ נק' אדם בחי' מדבר שהוא מצד נפש השכלית שנק' נפש המשכלת ואז דוקא נק' רוחצז ממללא כמ"ש במ"א ולפי"ז יש ערך ויחוס מעין ודוגמא עכ"פ לאותיות הדיבור אל אור החכ' כמו חומר לצורה כראי' בעין וכה"ג וע"כ אנו רואי' שאור השכל יאיר באותיות הדיבוד בבחי' גילוי ממש לפי שהאותיות בחי' כלים מסוגלים לקבל צורת השכל להיותם מעין ודוגמא לשכל כמו חומר העין לגבי צורת הראי' הרוחני' כנ"ל וזהו המעלה שיש לדיבור על הרמז במה שמאיר בדיבור בבחי' גילוי ממש כנ"ל בבחי' או"כ אבל בחי' הרמז הנה וודאי א"א לומר כלל וכלל שהרמז במעשה ותנועה גשמיות הוא בחי' חומר מעין דוגמא לקבל צורת השכל מאחר שהתנועה גשמיות אינו מעין ודוגמא של השכל כלל וכלל לא
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- תקס"ט
- Id
- rh-1g2twzwv
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.