נב

כנ"ל וכ"ז מפני שהשבת שרשו בבחי' פנימית אור החכ' כמ"ש וביום^נח השביעי קודש לה' וכל קדש הוא בחכ' ואמנם הנה ע"י מעשה המצות בימות החול הרי ממשיכין בחי' עונג העליון בחכ' כנ"ל ואז נק' החכ' עדן לפי שמקבלת מבחי' עונג העליון כו' וכמ"ש ונהר^נט יוצא מעדן להשקות את הגן ולשון עדן הוא ענין קבלת עונג והיינו מה שהחכ' מקבלת עונג מעונג העליון כנ"ל בפי' אשר קדשנו במצותיו שזהו ע"י המצות דוקא ולכך ארז"ל דיפה^ס שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כי חיי העוה"ב הוא מה שהנשמות נהנין מזיו השכינה בעדן עליון דחה"ע ועדן התחתון דח"ת אבל הרי ע"י מעשה המצות נמשך בחי' עונג העליון עצמו שלמעלה מבחי' העונג שבחכ' שנק' עדן שאינו אלא עונג פרטי והארה בעלמא מעצמו' העונג העליון הנק'^סא שעשוע המלך בעצמותו כו' וד"ל ולפ"ז יובן ג"כ דמעשה המצות בחול שממשיכין לבחי' העונג העליון בעצמו הנה מזה יבא בחי' המשכת עונג גם לבחי' חכ' שהוא בחי' השבת כנ"ל וזהו שאמר לעשות לתקן שע"י תיקון המצות בימות החול נעשה יום השבת להיות גם בו המשכת עונג העליון כמ"ש וקראת^סב לשבת עונג כו' וד"ל.

וזהו זכור את יום השבת לקדשו כו' זכור עם י"ה עולה רמ"ח מ"ע ואע"ג דשבת מיקדשא וקיימא מוימ"ב כמ"ש ויקדש אותו ולא תלי' בישראל מ"מ ע"י מצות שישראל עושין בחול עושין ליום השבת כנ"ל בבחי' המשכת העונג העליון וז"ש לקדשו בקדושת העונג העליון העצמי (ומ"ש ויקדש אותו היינו רק בהארת עונג פרטי כמו שנק' עדן כו'). ולהבין ההפרש בין זכור לזכרי כנ"ל וגם ענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כו' כנ"ל הנה יש להקדים עוד מ"ש ששת^סג ימים תעבוד כו' פי' תעבוד כל עבודה הוא בחי' תיקון כמו עורות^סד עבודי' כידוע וגם כאן בוי"ו ימוה"ח העיקר הוא בחי' התיקון לתקן ולברר בירורי נוגה ע"י המצות מעשיו' שנעשי' בדברי' גשמיי' דנוגה וכל ענין התפלה בחול אינה אלא בחי' העלאה ובירור מכל אשר נפל בנוגה כמו בעסקו במו"מ ביגיעת נה"ב כו' שיעלה הכל לה' באמצעות התפלה שהיא בחי' העלאה ע"י התפעלות האהבה שבלב ונק' התפעלות אהבה זו להפוך חשוכא לנהורא כו' בשם עבודה כמ"ש^סה בזהר לית פולחנא כפולחנא דרחימותא כו' וז"ש ששת ימים תעבוד בפולחנא דרחימותא להעלות הכל מבירורי נוגה מלמטה למעלה וכל התפלות דחול עולין בשבת וזהו זכור עם י"ה להעלות מלמטה למעלה ליכלל בי"ה אבל בשבת הוא בחי' המשכה דזכרי עם ו"ה כו'.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org