עו

שנק' מצה עשירה כי בחי' העשירות הוא בדעת כי^נודוע ושרש מצה זו שנילושה ביין ושמן כו' הוא בבחי' דעת עליון שבהעלם הכתר שאינו בא לעולם לבחי' יש וא"צ שימור כלל שהרי הכתר נק' אין כמ"ש^נז בזוהר ע"פ היש הוי' בקרבינו אם אין כו', ועל מצה זו שנק' מצה עשירה אמרו שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ כו' כי איננו בא לידי חימוץ כלל ומטעם הנ"ל (ודוגמא לדבר בחי' מ"ה דמשה שאמר ונחנו מ"ה^נח וכמ"ש במ"א).

ומעתה י"ל התירוץ הקושי' הנ"ל איך אנו אומרי' מצה זו שאנו אוכלי' לפני חצות ע"ש שלא הספיק בצקת כו' שהיא הייתה מצה שלאחר חצות כנ"ל. דהנה מבואר למעלה בענין ב' מצות הללו שהן ב' יראות יר"ע ויר"ת והוא ב' ההי"ן שבה' דמצה כו' כי תחלה היו צריכים לבחי' יראה תתאה ביטול היש במצה שלפני חצות להיות כמו הכנה כדי שיוכלו לקבל בחי' יראה עילאה במצה הב' שלאחר חצות כו', אך הנה כ"ז דוקא בזמן שהיו ישראל אז בגלות מצרים שהיו מושרשי' מאד בנש"ט דקליפת מצרים וגם לא קיבלו עדיין תורה ומצות ע"כ הוצרכו שיהי' להם הכנה במצה שקודם חצות כדי שיוכלו לקבל הגילוי הגדול דמל' דא"ס במצה שלאחר חצות אבל לאחר שקיבלו ישראל תורה ומצות בהר סיני וניתנה לנו למורשה כמ"ש תורה^נט ציוה לנו משה מורשה כו' אז א"צ לבחי' הכנה כלל לקבל לבחי' הגילוי דמל' דא"ס אלא גם במצה זו שאנו אוכלי' לפני חצות יכולים אנחנו לקבל בחי' גילוי שכינה ממל' דא"ס שנק' מורא גדול כנ"ל. והטעם הוא כי הנה שרש^ס המצות הוא מבחי' כתר עליון שהן תר"ך עמודי אור דהיינו תרי"ג מצות דאוריי' וז' דרבנן כידוע ותר"ך עמודי' הללו הן בחי' אורות ממוצעים בין עצמות המאציל עם הנאצלים כידוע וא"כ בכל מצוה שהוא בחי' פנימי' רצה"ע שבפנימי' הכתר שנק'^סא תרי"ג ארחין דגלגלתא כו' כבר נמשך בחי' גילוי אא"ס שלפני הקו וכידוע בפי' ועתה^סב ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה כו' וארז"ל א"ת מ"ה אלא מאה והיינו מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום כו', והענין הוא כי בחי' הכתר כלול מע"ס וי' פעמים יו"ד הוא ק' ברכות והיינו ק' המשכות מבחי' מל' דא"ס שמאיר בפנימית הכתר וגם ע"י המצות נמשך הארת מל' דא"ס שבפנימית הכתר, ומה שאמרו א"ת^סג מה אלא מאה כו' הענין הוא כי בחי' יראה תתאה שהוא בחי' מל' דאצי' נק' מה כידוע וא"ת מה בבחי' יראה תתאה בלבד אלא מאה שהוא בחי' הכתר ששם מאיר מל' דא"ס שהוא בחי' מילוי דה' בהעלם כנ"ל לפי שנעוץ תחב"ס דוקא כנ"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org