רנה

כתיב ולקחתי דגני

בעז"ה

כתיב^א ולקחתי^ב דגני וכו' וכתיב ואספת דגנך כו', ושני כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אז נאמר ואספת דגנך ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'. ויש להבין דזה המאמר סותר מאמר אחר דרמי^ג בגמ' כתיב ואספת דגנך וכתיב ועמדו^ד זרים כו' ומשני כאן כשישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים כו', וא"כ גם ואספת דגנך מיירי בשאין ישראל עושין רצונו של מקום כו', ויתורץ קושיא זו בהקדים להבין שרש ענין רצונו של מקום מהו. דהנה אנו אומרים ברוך^ה המקום כו' וידוע דהקב"ה נקרא מקום (וכ"מ ממרז"ל הוא^ו מקומו של עולם כו') והטעם הוא לפי שהתהוות כל העולמות מאין ליש הוא מבחי' מל' דוקא כמ"ש מלכותך^ז מלכות כל עולמים, ובחי' מל' הוא בחי' ומדריגה אחרונה שבאורות דאצי' דהיינו בחי' התגלות אותיות בלבד וע"כ נק' המל' שם עד"מ קריאת שם האדם כידוע וז"ש ברוך שם כבוד מלכותו כו', והוא הנק' בחי' ממכ"ע דהיינו להוות מציאות עולם בגלוי ליש בעל ששה קצות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום להיות כי כח הפועל בנפעל וכח הפועל האלקי כלול מששה קצות רוחני' בחי' מעלה ומטה ברוחניות כח האלקי היינו מה שאור^ח א"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית כו' ומזרח ומערב כו' היינו בחי' כח התפשטות הארה לד' סטרין לאורך ורוחב ימין ושמאל כו', ומששה קצות הרוחניי' האלה נמשך מאין ליש ששה קצות גשמיי' הנק' מקום גשמי, ומה שאנו אומרים ברוך המקום היינו שיומשך מבחי' ששה קצות דאצי' הנק' הקב"ה שהוא מקור מקומו של עולם הנגלה מאין ליש מבחי' המל' כי אין הגילוי מאין ליש רק מבחי' המל' שהוא רק בחי' אותיות והיינו ה"א אחרונה דשם הוי' הנק' עולם הדיבור אבל בחי' מדות דז"א דאצי' הוא מקור הדבור כידוע, כמו מדת אור חסד דאצי' הוא אור עליון שאינו בא עדיין בבחי' התפשטות מאין ליש להיות מקור ושורש לנבראים, אלא נמשך מבחי' המל' שנק' דבור ונקרא עולם וכמ"ש כי^ט אמרתי עולם חסד יבנה פי' עולם הדיבור שנק' עלמא דאתגליא בחי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org