רמב

חסד שבחכמה דאצי' הבא בהתלבשו'^מג עד נצח שבחסד דז"א ומשם במל' עד נצח שבחסד שבמל' ומשם מתהווה בחי' חסד דבריאה מאין ליש כמו נשמת אברהם או מלאך מיכאל ששרש^מד שניהם מקבלי' מבחי' החסד כנ"ל. אמנם בלתי בחי' החכ' לא הי' מתהווה בחי' חסד מוגבל מחסד המאציל, וכמו משל גידי המוח שמתפשטין ממוחין שבראש גם עד ציפורן הרגל כו'. והנה כ"ז הוא בבחי' הארת המוחין בבחי' גילוי דוקא עד"מ גידי המוחין שבאדם, אבל בחי' אור החכ' עצמה קודם שתאיר בגילוי במוחין הוא אור נעלם עדיין מבלי ימצא בו בחי' התחלקות אור וחיות של האברי'. וכמו שאנו רואים שבעצם הנפש שבאור חכ' עצמה קודם התלבשותה בגוף אין שינוי כלל בין בריא' לבריאה בין בנפש אדם בין בנפש בהמה. כי הנה אנו רואים שיש חושים משתנים לבריאה זו מזולתה בנפשו' האדם שזה יש לו חוש הראי' בתוקף יותר מזולתו או חוש השמיעה וחוש הריח וכמ"כ כחות הפנימי' כמו כח השכל או כח המדו' והדיבור כולם משתני' מאד בין אדם לחבירו. וגם בנפשו' הבהמות יש שינויי' רבים כאלה בחושיהם הגשמיי' כמו שיוכל להיות חוש הריח בבהמה וחי' זו יותר מזולתה, ויש חוש אחר שהוא בתוקף בזולתו יותר, ויש שחסירים חושי' לגמרי בחי' זו וישנה בזולתה. וכ"ז אינו שינוי כלל בעצם נפש האדם ונפש הבהמה רק באופן התלבשותם בחומר גופם הטבעי באדם למינהו ובבהמה למינה כו'. והמופת ידוע מאשר לא יפגם ויחסר כח מכחות הנפש גם כשיפגם פגם וחסרון באבר א' כמו בחסרון היד והעין והאזן שהרי כח המוליד מוליד בדומה לו, וגם שהוא סומא וקיטע יוליד ולד שלם כו', וזהו הוראה גמורה שבעצם הנפש עדיין אין בה התחלקו' אור וחיות נגלה במציא' עד שיפול בו שינוי מצד חסרון האבר כו' וד"ל. ובכ"ז מובן פי' לי ראש משום דגם בחי' המוחין שבראש הנק' ראש אינו אלא בחי' גילוי לגבי עצם אור החכמה שלמעלה מבחי' התחלקות (והוא נק' אור אבא דטמיר ונעלם והיינו בחי' חי' כו'). וגם הרי החכ' עצמה נמשכה מאין ליש וכמ"ש והחכ' מאין כו', ע"כ אמר לי ראש כו'. אך כשמתפשט בחג"ת ונה"י בכלים מכלים שונים נק' ישראל, והוא בחי' ז"א דאצי' שכולל ו"ק יום א' חסד ויום ב' גבורה כו' אך עליהם נאמר קורא הדורות מראש כו' וד"ל.

והנה ארז"ל כשם^מה שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל וזה המאמר פלאי לכאורה דמה שייכות יש לרוחות המנשבות בעולם עם ישראל לדמותן זע"ז כו'. אך הענין הוא משום דשרש בחי' הרוח למעלה הוא בחי' ת"ת ממוצע בין חו"ג כידוע דהרוח ממוצע בין אש ומים והוא מדתו של יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה, והיינו מדריגת ישראל ולכך דימה את הרוח עם ישראל דכשם שא"א לעולם בלא רוחות המנשבות כך א"א לעולם בלא ישראל כו'.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org