נח ו, טז. ז, א: צהר תעשה לתבה . . בא אתה וכל ביתך אל התבה. . . . ושלשה אותיות בונות ששה בתים1 כמו אותיות הצ"ר, שיש לו ששה צירופים וידוע בקבלה רבי מפי רבי ממורנו הבעש"ט נ"ע דבצירוף זה הרי יש בו ג' עקרים וג' מסתעפים העקרים הם הצר, רצה, צהר. ואמר מורנו הבעש"ט נ"עלה דע"י האותיות דתורה ותפלה שהו"ע בא אל התיבה, דתיבה הם אותיות התורה והתפלה ובא אל התיבה הוא הכניסה בתוך האותיות של תורה ותפלה, לערנען מיט אַ חיות און דאַוונען מיט אַ חיות. דהחיות מורה על פנימיות הרצון שהו"ע רצה, הנה עי"ז נעשה צה"ר לתיבה, דבכח זה מהפכים את הצר"ה של הצ"ר הצורר ר"ל, לצה"רלו וע"ד דכתיבלז ועת צרה היא ליעקב, וממנה יושע דלא זו בלבד שיפטר מן הצרה, אלא עוד כי וממנה יושע, דמן הצרה ההיא תצא לו עוד ישועה. דזהו"ע צהר שמאיר אור רב, וכמו בצהרים שהוא תוקף זריחת השמש כן כתיבלח ואוהביו כצאת השמש בגבורתולט.