ליקוט ביאורים מכ"ק אדמו"ר זי"ע1לשבעת התורות שאמר מורנו הבעש"טבש"פ תבוא, ח"י אלול, תרנ"ב, בגן עדןפתיחהמשיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ליל שמיני עצרת תרצ"ז* ביום ו' עש"ק יו"ד אלול תרנ"ב הי' חתונת דודתי מוסיאא, השבע ברכות האחרונות היו ביום ה', ביום הזה נסע אאמו"ר על האוהל – בכלל הי' אצלו מסודר בדבר הביקור על האוהל, לבד הזמנים הקבועים הי' בזה גדריםב: א' – הי' אצלו ענינים שאינם ידועים. גדר הב' – עבור הידידים, כמו הרי"מ מפּאָלטאַווא ז"לג (ישנם המכתבים שהשיב אאמו"ר: קבלתי מכתבו והייתי באהלי קודש וספרתי דבריו, ופעם כותב: וספרתי עניניו). גדר הג' – שהי' נוסע לבקש על עניני חסידות שיונחוד, וישנם נזכרים בהפ"נ מאמרים להבינם – בבואו מהאוהל ביום ה' הנ"ל הי' השבע ברכות ואמר מאמר שוש תשיש, ואמר כי הוא מאמר הל"ב שאמר אביו (אאזמו"ר) אחר חתונתוה. ביום ו' עש"ק נסע עוד הפעם על האוהל, והי' שם עד זמן מאוחרו, ובבואו הי' ניכר בעיניו (עס זיינען געווען געשוואָלן די אויגןז), אצל המקורבים הי' כל הענין לפלא בעיניהם נסיעתו ביום השבע ברכות על האוהל וגם למחרתוח. בש"קט תבוא הי' מאמר והי' כי תבוא. התפלה בש"ק ההוא הי' עד שעה מאוחרת ביותר (כי בשנים ההם בכלל הי' הסדר אצלו כי הי' מתפלל עד שעה 2 או חצי שלישית, והי' מתחיל בבוקר השכם, והי' בביהכ"נ רק לומר ברכו, לפעמים הי' בא באמירת הללוי', בעת אמירת ברכו הי' בביהכ"נ והיו מחכים עליו בדרך הכבוד אבל לא בדרך נשיאות, כי על אחרים היו ג"כ ממתינים, (על דודי הרז"א לא היו צריכים להמתין)). אופן התפלה בש"ק תבוא (הנ"ל) הי' שלא כדרך הרגיל (עס האָט געשאָסן פייער), דרכו הי' בש"ק ללמוד שיעורים לפני הקידוש, וישנם שיעורים שהי' לומד לאחר הקידוש, ובעת הקידוש הי' מברך על פירות העץ והאדמה להרבות בברכות, בש"ק ההוא מחמת גמרו התפלה בשעה מאוחרת הספיק רק לקדש ולהתפלל מנחה וליטול הידים לסעודת ש"ק. בשמע"צ תרנ"ג בעת הפאַרברענגען סיפר אאמו"ר אודות היותו על האוהל ביום ה' (הנ"ל), ואמרי כי דרכו אשר כל מאמר שרוצה לומר ברבים הנה אחרי היגיעה בו אינו אומרו עד שיש לו הוראה על זה, און די הוראה איז אז דער ענין ווערט בַא עם נתעצםיא. המאמר והי' כי תבוא הנה אחרי היגיעה בו לא נתעצם עמו, ואמר: אלך לבעל השמועה (המאמר הוא מאמר אאזמו"ר מהר"ש), הגם איך האָב עס געקענט מאַכן אין שטוב, איך האָב אָפט אַזוינע געסט, אך אמרתי אלך לבעל השמועה ונסעתי להאוהל, ולא פעלתי, שהענין עדיין לא נתעצם, ונסעתי למחר עוד הפעם על האוהל, ות"ל פעלתי שהענין נתעצם. דער אויבערשטער בלייבט דאָך קיין בעל-חוב ניטיב, איז פאַר דעם הנחת עצמותו ומסירה ונתינה, האָט מיר דער טאַטע (אדמו"ר מהר"ש) אָפּגעצאָלט: השבת ההוא הי' ח"י אלול יום הולדת הבעש"ט, ואמר לי אאמו"ר (אדמו"ר מהר"ש) קום לאָמיר גיין הערן תורה פון דעם בעש"טיג, ולקחני עמו. ואאמו"ריד צייר המקום שהי' שםטו, ואמרטז כי זהו ההפלאה בהרוחני שהוא שטחי, ואמר בג"ע יש סדר, כי אין חשבון בשאול כתיביז, אבל בג"ע יש סדר. ואמר אאמו"ר{15} כי שמע באותו הש"ק מהבעש"ט שבעה תורות בזמנים מיוחדיםיח (כדלקמן). **********