תל

תל

נשיאי ישראל – התנשאות עצמית א. תוכן המאמר לנשיאי ישראל – אתם נשיאי ישראל שמניחים התורה ועבודה שלכם בשביל טובת הרבים, מה יהי' עמכם, ועל זה נאמר קומי אורי כו' – מצינו דוגמתו במדרש על הפסוק "למנצח לדוד להזכיר"¹. וז"ל: "משל . . למלך שהי' לו צאן וכעס עליהן, הסיר את הצאן והסיר את הדיר, והוציא את הרועה, אחר ימים חזר המלך לצאנו, התחיל מכנסה ובונה את הדיר ולרועה לא הזכיר, אמר הרועה הרי הצאן מתכנסת והדיר בנוי' ואני איני נזכר, כך אמר דוד, למעלה מהפרשה כי^רלט אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה, הרי הדיר בנוי', וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה, הרי הצאן, אמר הרועה ואני איני נזכר, למנצח לדוד להזכיר". ודוגמתו בנדו"ד: נשיאי ישראל הם בדוגמת רועי צאן, רועי ישראל שנקראים בשם צאן, כמ"ש^רמ "שה פזורה ישראל", שנמצאים במעמד ומצב של פיזור מצד הירידה בעניני העולם וטרדות הפרנסה שבזמן הגלות, ותפקידם של הנשיאים-רועים לפעול כינוס הצאן, לאסוף את הכחות שנתפזרו בעניני העולם ולהעלותם לאלקות, ולבנות הדיר, ע"ד "תפארת אדם לשבת בית"^רמא, ודוגמתו בבחי' בהמה (צאן) שלמעלה מאדם^רמב, עבודה שלמעלה מטו"ד, הו"ע הדיר, ועד לגמר ושלימות העבודה לעשות לו ית' דירה בתחתונים^רמג. ומצד גודל התמסרותם של נשיאי ורועי ישראל לכלל ישראל, שאינם דואגים לעצמם אלא לצאן מרעיתם [ע"ד המסופר במדרש^רמד אודות הנהגת משה ודוד במרעה הצאן שלכן נבחרו לרעות צאנו של הקב"ה] – צ"ל הזכרה מיוחדת ("למנצח לדוד להזכיר") בנוגע לנשיאי ורועי ישראל, שזהו תוכן המאמר ד"קומי אורי" לנשיאי ישראל שמניחים תורתם ועבודתם בשביל טובת הרבים. ב. ויש לומר, שההזכרה דנשיאי ורועי ישראל ("קומי אורי") היא בשייכות לענינם המיוחד מצד עצמם, למעלה מצאן מרעיתם: נוסף על שייכותם של נשיאי ורועי ישראל לצאן מרעיתם, יש בהם מעלה מיוחדת כפי שהם באופן של הבדלה מצאן מרעיתם (ובגלל מעלה זו בכחם וביכלתם להיות רועי ישראל), כמ"ש במלך (ועד"ז נשיא) "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"^רמה, "אין עליו אלא ה' אלקיו"^רמו, ועד להתנשאות עצמית, הקשורה עם ההתנשאות עצמית דלמעלה (בחי' המלך המרומם לבדו מאז), כידוע שהשרש דספירת המלכות הוא בבחי' התנשאות עצמית^רמז. ולאחרי שלימות עבודת נשיאי ורועי ישראל עם צאן מרעיתם (כינוס הצאן ובניית הדיר), מתעלים לדרגא נעלית יותר – שמתגלה אצלם שרשם בבחי' התנשאות עצמית. ומצד גודל העילוי שבזה יש צורך בנתינת כח מיוחדת מלמעלה (גם לאחרי שלימות העבודה) – "למנצח לדוד להזכיר", "קומי אורי". ג. ויש להוסיף, שגם מעלה זו (התנשאות עצמית) פועלים נשיאי ורועי ישראל אצל כל ישראל: גם לאחרי כינוס הצאן ובניית הדיר, שמורה על שלימות עבודתם של ישראל בעולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ישנו ענין נעלה יותר מצד עצם מציאותם של ישראל (למעלה מעבודתם בעולם) – היחוד דישראל עם הקב"ה באופן ש"ישראל וקוב"ה כולא חד"^רמח, כפי שיתגלה לעתיד לבוא, כמארז"ל^רמט "עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה", היינו, שיתאחדו לאחדים ממש עד שיקראו בשמו של הקב"ה. וזהו תוכן הענין ד"למנצח לדוד להזכיר" – כי, זכרון הוא מצד ביטול המציאות לגמרי, שאינו מציאות לעצמו כלל, כי אם "ישראל וקוב"ה כולא חד", ולאחרי גמר העבודה באופן שנרגשת עדיין איזו מציאות, באים (ע"י הפעולה דנשיאי ורועי ישראל) להשלימות האמיתית דביטול המציאות לגמרי, "להזכיר", מצד שרשם בעצמותו ית' (ע"ד התנשאות עצמית) באופן ד"ישראל וקוב"ה כולא חד". ד. ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"קומי אורי כי בא אורך": על הפסוק "קומי אורי כי בא אורך", איתא במדרש^רנ: "אמרו ישראל לפני הקב"ה, עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך, שנאמר^רנא כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", היינו, שהענין ד"קומי אורי כי בא אורך" הוא ע"ד הענין ד"באורך נראה אור". ונקודת הביאור בזה – ש"אורך" קאי על תורה, "תורה אור"^רנב, והאור שנראה ע"י אורך ("באורך נראה אור") קאי על השרש דישראל, שע"י התורה מתגלה השרש דישראל שלמעלה מהתורה^רנג, "ישראל וקוב"ה כולא חד". ועפ"ז יומתק שהתורה לנשיאי ישראל על הפסוק "קומי אורי" נאמרה "בסעודתא דזעיר אנפין" (סעודה שלישית), זמן הכי נעלה ביום השבת – כי, התוכן דתורה זו קשור עם הדרגא הכי נעלית ד"ישראל וקוב"ה כולא חד", ולכן ה"ז שייך להזמן הכי נעלה ביום השבת, "זמן התגלות בחי' רעוא דכל רעוין שזהו בחי' פנימיות הרצון ופנימיות התענוג שהוא בחי' התענוג העצמי והפשוט לגמרי" (כמבואר בהמשך תרס"ו^רנד), מעין ודוגמת תכלית השלימות דלעתיד לבוא^רנה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org