תכט

תכט

ההתעסקות בטובת הרבים א. אע"פ שהמאמר "קומי אורי" נאמר לנשיאי ישראל ("אתם נשיאי ישראל כו'"), מ"מ, כיון שגם מאמר זה נתגלה ונתפרסם (ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) לכל ישראל, בודאי יש בו לימוד והוראה לכל ישראל. והענין בזה: אצל כאו"א מישראל ישנו החיוב דהתעסקות בטובת הזולת ובטובת הרבים (הן מצד הציווי "הוכח תוכיח את עמיתך"¹, והן מצד כללות הציווי ד"ואהבת לרעך כמוך"^רי), מעין ודוגמת הפעולה דנשיאי ישראל בשביל טובת הרבים. והלימוד וההוראה מתוכן המאמר – שכאו"א צריך להשתדל בהתעסקות בצרכי ציבור גם על חשבון תורתו ועבודתו, וישנה ברכה מיוחדת שלא יחסר בתורתו ועבודתו, ע"ד מארז"ל "תורתם משתמרת"^ריא, ויתירה מזה, "ברכה ניתנת בתורתן"^ריב, ולא עוד אלא שעי"ז ניתוסף העילוי ד"קומי אורי", שזהו"ע שלא בערך אפילו לגבי "ברכה ניתנת בתורתן". ויש לומר, שהענין ד"קומי אורי" שנאמר בנוגע להתעסקות בטובת הרבים הוא ע"ד דרשת חז"ל^ריג על הפסוק^ריד "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", שקאי על גבאי צדקה ומלמדי תינוקות^רטו. ב. ויש להוסיף בביאור תוכן המאמר – דלכאורה אינו מובן: כללות הפעולה בשביל טובת הרבים ע"י כאו"א מישראל, ועאכו"כ ע"י נשיאי ישראל שתפקידם ושליחותם להנהיג את ישראל, היא, חיוב ומצוה ע"פ תורה, כאמור, "הוכח תוכיח את עמיתך", "ואהבת לרעך כמוך". וענין נוסף בנוגע לנשיאי ישראל – שהתעסקותם בשביל טובת הרבים קשורה עם כללות ענין הנשיאות והמלכות, "שום תשים עליך מלך"^רטז, שקיומה תלוי (לא רק בהעם שמשימים עליהם מלך, אלא) גם בהמלך שמקבל על עצמו הנהגת המלכות להנהיג את העם^ריז ("אשר יוציאם ואשר יביאם"^ריח), ובמילא, פעולת המלך (נשיאי ישראל) בהנהגת העם (טובת הרבים) היא חלק מכללות הציווי ד"שום תשים עליך מלך". ועפ"ז צריך להבין תוכן השאלה "אתם נשיאי ישראל כו' מה יהי' עמכם" – הרי ההתעסקות בטובת הרבים (גם על חשבון תורתם ועבודתם) היא קיום מצוה בתורה^ריט, שזהו תכלית ועיקר תורתם ועבודתם לקיים רצון העצמות?! ועד"ז בנוגע להלימוד וההוראה לכאו"א מישראל בנוגע להתעסקות בטובת הזולת והרבים (גם על חשבון תורתו ועבודתו) – מה מקום לשאלה בדבר (מה יהי' עמו) בה בשעה שעי"ז מקיים ציווי התורה ("הוכח תוכיח את עמיתך", "ואהבת לרעך כמוך"), רצון העצמות?! ג. ויש לומר הביאור בזה: בקיום המצוות ישנם (בכללות) ב' ענינים: (א) קיום רצון העצמות, (ב) פרטי ההמשכות וההשפעות שע"י כל מצוה ומצוה. ואף שההמשכות וההשפעות הם רק אורות וגילויים שבאין-ערוך לגבי הענין העיקרי דקיום רצון העצמות, מ"מ, כיון שרצון העצמות הוא שע"י המצוות יומשכו האורות והגילויים, ה"ז גם ענין עיקרי בקיום המצוות. ובנוגע לעניננו: אע"פ שההתעסקות בטובת הרבים גם על חשבון תורתו ועבודתו היא מצוה בתורה שעל ידה מקיימים רצון העצמות, מ"מ, בנוגע למעלת האורות וגילויים (שגם זה ענין עיקרי בקיום המצוות כנ"ל) ה"ז ענין של ירידה, שצריך לירד ממדרגתו כדי לפעול על הזולת הענין ד"הוכח תוכיח" וכיו"ב. ועאכו"כ בנוגע לנשיאי ישראל, שמצד גודל מעלתם באופן ש"משכמו ומעלה גבוה מכל העם"^רכ, מובן, שהתעסקותם בטובת הרבים (תוך כדי הנחת תורתם ועבודתם) היא ירידה גדולה ביחס למעלת האורות והגילויים. ועל זה נאמר "קומי אורי", באור הפרטי להכללי כו' – שגם בענין האורות והגילויים ("אורי", ובזה גופא הפרטי והכללי) לא יחסר, ואדרבה, ע"י הירידה לעסוק בטובת הרבים יתוסף עוד יותר גם בענין האורות והגילויים. ד. ויש לקשר זה עם המבואר בתו"א^רכא במעלת הצדקה – צדקה גשמית, ועד"ז גם צדקה רוחנית – שעי"ז נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, שאין זה בדרך גוזמא בעלמא, אלא אלף פעמים ככה כפשוטו, כמובן מהמבואר בלקו"ת לג"פ^רכב ע"פ מארז"ל^רכג "אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהן מאה למשנה, מאה למשנה יוצאין מהן עשרה לתלמוד, עשרה לתלמוד יוצא מהם אחד להוראה". ונקודת הביאור בזה – שע"י הירידה למטה בעשי' גשמית^רכד ניתוסף עילוי גדול יותר (כיון שכח העשי' הוא גבוה ביותר רק שנשפל למטה כו') עד לבחי' אלף, מלשון אאלפך חכמה, חכמה דאצילות, ועד לבחי' הכתר שלמעלה מהשתלשלות, ועד להתגלות העצמות, יש האמיתי שקשור עם יש הגשמי דוקא^רכה. וכמודגש גם במעלת ההוראה ("אחד להוראה") – הלכה למעשה, שקשור עם גילוי שם הוי'^רכו ("והוי' עמו שהלכה כמותו"^רכז), שלמעלה מגילוי שם אלקים ("אלו ואלו דברי אלקים חיים"^רכח), כמבואר בהמשך תרס"ו^רכט. ומזה מובן גם בנוגע לעבודתם של נשיאי ישראל – שדוקא ע"י הירידה שבהנחת תורתם ועבודתם (התנשאות עצמית) בשביל טובת הרבים (התנשאות על העם), ובמיוחד בנוגע לענינים של מעשה בפועל, ניתוסף אצלם עילוי גדול יותר גם בבחינת האורות והגילויים, בחי' החכמה והכתר (אלף). ומעין זה גם בעבודת כאו"א מישראל שמשתדל בטובת הרבים ע"י העסק בצרכי ציבור, כאמור, שעי"ז נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ובמילא, ניתוסף עוד יותר גם בתורתו ועבודתו. ה. ויש להוסיף ולהעיר, שענין זה (שע"י הירידה למטה דוקא באים לעילוי גדול יותר) מרומז בהשיעור תניא דח"י אלול כפי שנקבע בדיוק ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: השיעור דח"י אלול לשנה פשוטה^רל – "שמעתי ממורי ע"ה ע"פ^רלא ואנכי עפר ואפר שאמר אברהם אבינו ע"ה על . . מדתו מדת אהבה רבה שהי' אוהב את הקב"ה אהבה גדולה ועליונה . . (ש)אין דמיון וערך מהות אור האהבה המאיר בו אל מהות אור אהבה וחסד עליון שבאצילות אלא כערך ודמיון מהות העפר שנעשה אפר אל מהותו ואיכותו כשהי' עץ נחמד למראה וטוב למאכל עד"מ ויותר מזה כו'", שמזה מובן גודל הירידה דאברהם בהיותו למטה (וכמבואר בענין אברהם אברהם פסיק טעמא בגווייהו^רלב, שבהיותו למטה אינו דומה לכמו שהוא למעלה^רלג). ואעפ"כ, איתא בספר הבהיר^רלד "אמרה מדת החסד לפני הקב"ה רבש"ע מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי", היינו, שבהיותו למטה החליף את מדת החסד דאצילות, ועד שמדת החסד דאצילות מקנאת בעבודתו של אברהם אבינו^רלה – שמזה מובן שדוקא ע"י הירידה למטה ניתוסף אצלו עילוי גדול יותר. והשיעור דח"י אלול לשנה מעוברת^רלו – "כ"ז הוא בנפש השכלית התחתונה שבאדם הבאה מקליפת נוגה, אך באמת לאמיתו בנפש העליונה האלקית שהיא חלק אלקה ממעל כל המדות פנימיות וחיצוניות הן לה' לבדו כו'", שמקדים תחילה המדות דנפש השכלית ואח"כ מבאר המדות דנפש האלקית, כיון שדוקא ע"י הירידה למטה (נפש השכלית שלמעלה מנפש האלקית) באים לעילוי גדול יותר^רלז.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org