תיח

תיח

הוספה להבין¹ הקושיא הידוע אם תורת הבעש"ט אמת ובלא זה אין יכולים לעמוד בקשרי המלחמה של הסט"א, למה לא נתגלה בימים הקדמונים, כי אנו רואים שדוקא בשנת ת"ק לאלף השישי^א נתגלה בעולם ולא קודם לזה. הענין הוא כך, כי אלף שנים למעלה נחשב כיום א' כדכתי'^ב כי אלף שנים בעיניך כו', ויש בזה ערב ובוקר ולכן כל הזמן עד אחר אלף השישי ת"ק הראשונים נק' לילה נמצא שמשנת ת"ק לאלף השישי הזה מתחיל הבוקר של אלף הזה^ג. וע' באוה"ח פ' צו^ד ע"פ היא העולה, וכתי'^ה והי' ביום השישי והכינו כו' שצריך הכנה לשבת, ומצוה עפ"י שו"ע^ו לטעום מכל מאכל שנתבשל לשבת שנאמר^ז טועמי' חיים זכו^ח, וכן הוא בכלל אלף הז' נק' יום שכולו שבת^ט, ואז תהי' הסעודה מלויתן ושור הבר^י, וידוע הפי' עפ"י חסידות שיתגלה פנימי' התורה^יא ע"י משיח שיבוא בב"א^יב, וזה נק' סעודת הצדיקים מנשמות הנק' נוני ימא שהם נק' לויתן^יג מתומ"צ שלהם, וכל נשמו' מעלמא דאתגליא מתומ"צ שלהם נקראים שור הבר, וע"כ כיון שהתחיל יום השישי שנת ת"ק היתה הזכות והמצוה לטעום מהמאכלים של שבת, ולכן נשלח לעוה"ז הבעש"ט ז"ל לגלות פנימי' התורה, וכל מה שיתגלה פנימי' התורה ע"י הצדיקי' עד ביאת המשיח זה נק' טעימא בעלמא, ועיקר הסעודה תהי' לעתיד אבל קודם לזה לא הי' ביכולת לנשמות בגופים לטעום מאילנא דחיי הגם שנתגלה נשמת האריז"ל בשנת של"ג^יד וגילה חכמת הקבלה אך זה הי' מעט מזעיר רק לתלמידיו הקדושים ונק' בחי' יניקה. וע"ז רומז בגמ'^טו הסוד משמרה שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, כי בשנת של"ג וד' חדשים כלו שני חלקי הלילה והתחיל חלק הג' מהלילה, עד שנת ת"ק היא משמרה שלישית וע"כ התחילה עליו' השכינה מעפר, כי מאז כלה גזירו' שמד^טז, והתחיל לירד בעולם נשמו' דתיקון, לכן מה שתלמידי האריז"ל גילו חכמת הקבלה נק' רק בחי' יניקה, וזהו תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת קאי על השכינה הקדושה שהתחילה לקום מעפר, אך בשנת ת"ק התחיל להתנוצץ בעולם אור היום לכל באי עולם. ובזה יובן מאמר סתום מהה"ג ר' פנחס מקאָרעץ ז"ל מתלמידי הבעש"ט ז"ל, שאמר שנשמת הבעש"ט ירדה לעוה"ז להעיר את כלל ישראל משינתם שהם בבחי' התעלפות^יז, כידוע שיש ד' מדריגות בשינה, המדריגה הא' היא נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו לי' ועני ולא ידע לאהדורי סברא^יח, המדריגה הב' שנשתקע בשינה וצריכים להקיצו, המדריגה הג' שמי שנתעלף אז צריכים להקיצו ברפואות וסמים, ונכתב בספרי הרפואות סגולה לזה שילחשו לו באזנו שמו ואז יקיץ מההתעלפות^יט, והמדריגה הד' למי שצריכים לעשות לו רפואה לחתוך לו אבר או בשר שנרקב ר"ל אז נותנים לו בחוטמו סם להריח ונוטלים ממנו חוש ההרגש ואינו מרגיש כאב החיתוך. וכל הד' מדריגות הי' בכלל ישראל בזה"ג שנמשל לשינה^כ, כי תיכף אחר החורבן בית שני הי' מדריגה הא' נים ולא נים, כי מי שהיה עם הארץ ולקח עצמו ללמוד תורה נעשה תנא או אמורא כמו ר"ע וכדומה^כא, ואח"כ נשתקע בשינה יותר שצריכים להקיצו היטב, ואח"כ קודם התגלות הבעש"ט נ"ע הי' בכלל ישראל בחי' התעלפות וע"כ ירד הבעש"ט ז"ל לעוה"ז ליתן רפואות חזקות והם ד"ח, וגם לחש באזניהם את שמם שנק' ישראל, כי יש לנו ב' מדריגות יעקב וישראל^כב, והבעש"ט ז"ל המשיך לתוך גופם את שרש נשמתם הנק' מזלא^כג, וגם שם ישראל, ולכן קראו לו בשמים להבעש"ט דוקא בעל שם טוב^כד, שהוא המשיך למטה כתר ש"ט, שהוא מדריג' משיח^כה שעולה על כל הג' כתרים^כו, ואח"כ בזמן הזה ירדו כלל ישראל למדריגה הד' שירדו מלמעלה מקיפים דקליפה לעוה"ז והם נוטלים חלק חוש ההרגש, הגם שרוא' בספרי קודש ושומע ד"ח, מ"מ אין להם חיות כלל מזה, והמכוון בזה למעלה שיפרד חלק הרע מן הטוב, הם הנשמות הנדחים ונאבדים בג' קה"ט שלא יקלקלו לאחר, וטובה זו עשו לנו שהם נפרדים בכל הענינים, הן במלבושים והן בהתנהגות אפי' בדברים שבקדושה כמו בבהכנ"ס ושארי דברים, ואפי' בבית הקברות פורשים א"ע להיות להם מקום מיוחד ולא יקברו אצל האנשים הישרים והתמימים, והם שונאים בתכלית לאיש חסיד וישר וזאת לטובתינו וד"ל^כז, וע"כ זה דומה לחיתוך בשר החי שלא יקלקל בשר הבריא, ואם הי' בזה"ז גילוי אלקות כמו בימי הבעש"ט ז"ל ואדמו"ר הזקן נ"ע לא הי' הפירוד והבירור חלק הרע מן הטוב, כי מי פתי יעבור עבירה ח"ו בפרהסיא כמו חלול שבת וכדומה, וממילא הי' הרע נשאר צפון בלבם והי' ביכולתם לקלקל לאחרים, כמו מ"ד^כח ותלמידיו^כט ימ"ש, שכמה נפשות החטיאו עבור שהחזיקו אותם לישרים, אך עתה שיצאו לתרבות רעה בפרהסיא אין מי שילמוד מהם וד"ל. והטעם הב' שצריך להיות החשך וההסתר ממקיפים דקליפה כעת, כדי שלא ירגיש הכאב כ"כ האדם הבריא בעבודת ה' כמו אב שיש לו בנים בזה"ז שיצאו ופרשו א"ע מן הכלל, עכ"ז אינו מתפעל האב כ"כ כי הרוח שטות שיש לאבות שנצרך לעסק הפרנסה ללמוד כתב ולשונות העמים, וחכמת חיצוני' המכסה על כל פשעים של הבן ומלמד זכות עליו ועל כל מעשיו, וע"כ איננו מרגיש הכאב מהחיתוך וגיזור משורש נשמת הבן, ואם הי' מרגיש האב היסורי' לא הי' יכול לסבול מגודל עג"נ שהי' לאב עבור פירוד הבן משרשו, וזה הי' הכרחיות מלמעלה שיפרדו הנשמות האלו מהכלל מחלק הטוב, וע"כ ההסתר והחשך עושה פעולה טובה להאבות הישרים והתמימים שלא ירגישו כ"כ, ובטעם הב' הוא דומה למשל ממש וד"ל. אך עכ"ז לבנ"י הי' אור במושבותם^ל בחושך של מצרים, וכן עתה ג"כ למי שיש לו אור החסידות אין החשך הזה מסתיר כלל. כל אלו הדברים שמענו מאדמו"ר נ"ע. אך עתה יש להבין דבר מתוך דבר להתיישב תוך לבנו מה שהתחילו דוקא החבלי משיח בתוקף גדול משנת תרנ"א כידוע ולא קודם לכן, ולפי הענין הנ"ל שיש ד' מדריגות בשינה, כך נוכל להבין שיש ד' מדריגות בקימה מן השינה, כידוע הדין בשו"ע או"ח^לא שבזמן קימה יש ד' זמנים, הזמן הא' הוא תיכף מעלות השחר אם יוצא לדרך וכדומה ומצוה מן המובחר לקרות ק"ש בהנץ החמה, וזהו זמן הב', והזמן הג' עד ג' שעות היום שהוא חלק רביעי מהיום, והזמן הד' הוא כדעת הפוסקים שחושבים רביע היום מהנץ החמה עד שקיעתה ונמשך עוד ל"ו מינוטין אחר ג' שעות, וכן פסק אדמו"ר בסידור^לב כידוע, וכל הזמנים האלו מיוסדים על פסוק^לג ובקומך, בזמן שבנ"א קמים משינתם^לד, ונמצא שיש ד' זמנים בענין הקימה של בנ"א א' מעמוד השחר, ב' מהנץ החמה, ג' בני מלכים שדרכם לשכב עד ג' שעות ביום^לה, ועוד יש בנ"א שהם קמים משינתם בזמן מאוחר יותר לפי דעת הפוסקים שנמשך מהנץ החמה ג' שעות, וזהו זמן הד'. וכך הי' לכלל ישראל שהם נצרכים לקום משינת הגלות הי' ג"כ ד' זמנים, הזמן הא' מעלות השחר שהוא שנת ת"ק לאלף השישי, שאז התחיל הבוקר כו' והזמן הב' מהנה"ח שהוא שנת תק"נ כידוע שמעלות השחר עד נץ החמה יש שעה וחומש שהם ד' מילין^לו והם חלק עשירי מן היום, ועל חשבון השנים חמשים שנה הם חלק עשירי מת"ק שנה, ואז התחיל לזרוח שמש של אדמו"ר הזקן ז"ל נ"ע ביותר תוקף ועוז, וע"כ הי' קמים משינתם שינת הגלות כמה אלפים נשמות יותר מזמן הבעש"ט ז"ל שהיתה עלות השחר, כי אז קמו רק יחידי סגולה הגדולים, אבל בימי אדמו"ר הזקן נ"ע נתעוררו משינתם אפילו נשמות נמוכות כידוע^לז, כיון שנתגלה אור החסידות שהו"ע יחו"ע ויחו"ת^לח שזה ענין ק"ש בפרט כידוע^לט, והיתה נמשכת בתוקף גילוי מוחין עד ג' שעות היום שנת תרכ"ה חלק רביעי מחמש מאות, ואח"כ משנת תרכ"ו שנסתלק אדמו"ר בעל צ"צ נ"ע^מ ונסתלק גילוי המוחין שהוא בזמן ק"ש והתחיל השעה הד' שהוא זמן תפלה, ותמשוך זמנה עד תרס"ו^מא ושמונה חדשים שהוא שעה ד' שהוא זמן תפלה, וזהו קירוב יסוד עם מל' עפ"י קבלה^מב, וע"כ תהי' הגאולה שיהי' עליית המל' בשעה זו דוקא שהוא זמן תפלה, כידוע שבכל יום יש כמה עליות להשכינה הקדושה, ומתחיל מחצות לילה וגמר העלי' המובחרת הוא בעת התפלה^מג, וזה ידוע שעבודת התפלה היא דוקא בביטול חיצוני' בכריעת הגוף הגשמי^מד והוא העיקר דוקא בהודאה כי מאן דלא כרע במודים כו'^מה וע"כ בשעה זו התחילו חבלי משיח ויסורי' גדולים כידוע, כי לנטוע בלב האדם בחי' ההודאה, הגם שמוחין והמדות אהוי"ר נסתלקו עכ"ז נשאר בחי' ההסכם וההודאה, וע"ז יש כמה מס"נ לנשמות נמוכות מאד רק על ההודאה לבד שאמונתם אמת היא ואינם רוצים לבטלה, ואינם רוצים להחליף את שמם כידוע, וזהו קעומ"ש דוקא בביטול חיצוני' תהי' הכוונה להתגלות מל' דקדושה ועצמו' אוא"ס ולא ע"י מוחין ומדות, ע' בשערי אורה שער חנוכה^מו, וע"כ עבודה זו של תפלה מתחלת בשעה ד', אך עכ"ז צריך להבין למה לא התחילה תיכף עבודה זו של תפלה מתחילת השעה הד' שהוא שנת תרכ"ו ולמה נמשכת עד שנת תר"נ שלא הי' החבלי משיח בתוקף כ"כ, ע"ז יש טעם אחר שזה עשה ד' בגודל רחמיו להתמשך עוד הזמן ק"ש כדעת הפוסקים שחושבי' מהנץ החמה, ונמצא שנמשך עוד ל"ו מינוטין ועל חשבון השנים הוא כ"ה שנים, וע"כ היא נמשכת עוד כ"ה שנים עד שנת תר"נ שהוא סוף זמן ק"ש מהנץ החמה, ואחר זמן זה התחילה הגירוש מערי רוסיא, ונתגלגל דחקות הפרנסה ועול הגלות בכל עיר ועיר במדינה זו, ועבור זה הקיצו משינתם שינת הגלות אפילו נשמו' של המדריגו' הד' שנשתקעו בשינה הרבה ונפלו ר"ל בגקה"ט לגמרי, עכ"ז נתעוררו משינתם ומסרו נפשם לסבול גירוש וטלטול ממקום למקום ולא החליפו והמירו דתם ח"ו וזהו הקימה בשלימות לכל ישראל לכל העשר מדריגו' שיש בישראל, ראשיכם שבטיכם וגו' עד שואב מימיך^מז, ובזכות זה יקוים הפסוק^מח לעברך בברית שהוא יסוד, ויהי' התחברות יסוד עם מל', ותהי' סמיכת גאולה לתפלה, ותהי' אי"ה הגאולה בשלימות אמן סלה. **********

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org