יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וצ"ל שהרי נאמר עז פנים לגיהנם, ומהו המעלה של עז כנמר. אך הענין הוא דכמו שיש בלעו"ז עז פנים, כמ"כ יש בקדושה ג"כ בחי' עז פנים, וזהו עז כנמר, והיינו שזהו"ע גדרים וסייגים שגזרו רבנן, שזהו"ע התגברות כדי שלא יבאו ח"ו לידי איסור דאורייתא. והנה עיקר הגזירות הי' בחורבן בית שניב, וצ"ל למה לא גזרו מלכתחילה, ולמה בחורבן דוקא גזרו הגזירות.
אך הענין הוא דהנה כתי' עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב ודמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים על הרי בתר, עד שיפוח היום קאי על זמן הגלות, והנה אז בגלות ודמה לך לצבי כו'. והענין הוא דהנה ארז"ל גלו לבבל שכינה עמהם גלו לאדום שכינה עמהם וכמ"ש ושמתי כסאי בעילם, ואף שבחו"ל אינו מאיר השראת השכינה, אך היינו כדי ליינקא ממנה אבל כדי לאגנא עלייהו שכינה עמהם וכמ"ש בזהר. וזהו בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, שושן הוא קאי על בחי' שכינה, וכמ"ש כשושנה בין החוחים, שבגלות נק' כשושנה בין החוחים. אך מ"מ גם בגלות יש בה מדריגות, שפעם נא' והעיר שושן נבוכה, ופעם נאמר והעיר שושן צהלה ושמחה, דהיינו כשנמשך בה המשכה מלמעלה אז היא צהלה ושמחה, וזהו דמה לך דודי לצבי שגם בגלות נמשך המשכה מלמעלה, ואדרבה שהמשכה זו היא מלמעלה