קמח

נחלתם בא"י (שלגבי א"י נק' מעבר לירדן ארץ טמאה^כג וכמ"ש ביהושע ואם טמאה ארץ אחוזתכם), ולכך כשא"צ לחפזון אז הוא יותר מעלה. וזהו שהי' חטא אדה"ר שנחפז להזדווג קודם שבת, שאם הי' ממתין^כד עד שבת אז הי' כל פריו קדש כו'. ומ"מ לא דמי לכאן, ששם לא הי' צריך לחפזון שהחפזון לא הי' בעתו משא"כ כאן שהחפזון הי' בעת שהיו צריכים באותו שעה לחפזון. והיינו לפי שעתה צ"ל חפזון לפי שעתה יש בחי' רע, ולכך צ"ל חפזון כדי שלא יהי' יניקת החיצונים.

משא"כ לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו שלא יהי' צריך לחפזון, לפי שאז ואת רוה"ט אעביר מן הארץ ולא יהי' בחי' רע כלל לכן א"צ לחפזון, וכשהוא בלא חפזון אז יותר טוב. והגם שאמרו זריזין מקדימין למצות, אך מ"מ המעשה של המצוה עצמה צ"ל במתון^כה ולא בחפזון, לפי שכל דבר הנעשה ביישוב הדעת הוא נעשה בטוב יותר כו'. וע"ד שארז"ל חסידים הראשונים היו שוהין ט' שעות ביום, לפי שע"י שהיו שוהין בתפלתן עי"ז יש לאהוי"ר שלהם יותר קיום, והיינו שזהו ההפרש בין צדיק לבינוני^כו, שבבינוני צ"ל כי ברח העם שצריך לברוח מהרע כדי שלא יפול במחשבות זרות, משא"כ צדיק שאין בו רע כלל אינו ירא מפני מח"ז, ולכך היו שוהים בתפלתן שעי"ז יש לאהוי"ר יותר קיום. וכך לע"ל לא יהי' צריך לחפזון לברוח מהרע, לפי שלא יהי' רע כלל, רק שהעלי' יהי'^כז לצאת מחיצוני' הלב לפנימי' הלב, או מאהבה כמים הפנים לפנים לבחי' אהבה בכל מאדך.

וזהו שנא' לע"ל ומל ה' אלקיך את לבבך, כי עתה נא' ומלתם את ערלת לבבכם^כח שנא' ערלת לבבכם, והיינו כי ערלת לבבכם הוא בחי' תאוות גשמי' שהוא בחי' רע, משא"כ לע"ל נא' ומל הוי' את לבבך שלא נא' ערלה לפי שלא יהי' בחי' רע כלל רק שיהי' העלי' מחיצוני' הלב לפנימי' הלב ולכך ומל הוי' את לבבך, שאין זה בכח האדם עצמו, ולכך לא יהי' בחי' חפזון.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org