אך הענין דהנה כתי' ויקרא ה' ה' שיש שני שמות הוי' ופסיק טעמאג בגווייהו, וענין הפסיק טעמא נת' בזהר שזהו ע"ד מ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים. והנה ברקיע נא' ב' הבדלות כמ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל כו' ואח"כ ויעש אלקי' את הרקיע ויבדלד, והיינו שבד"כ יש ב' הבדלות הא' הוא כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קה"ק, והשנית היא הפרסא שבין קדש לחולה. והגם שבד"פ יש ז' הבדלות, בד"כ הם ב', בין קדש לחול ובין קדש לקוה"ק. ולהבין זה צ"ל פי' ל' שם הוי', דהנה ש' אלקי' הוא ל' דיין, ושם אל הוא ל' בעל יכולת, וש' שדי שאמר לעולמו די, אבל ש' הוי' אין לו פי'ו. והיינו כי ש' הוי' הוא מורה על התהוותז, כי הוי' הוא מקור כל ההויות, שכדי שיתהוה יש מאין זהו ע"י ש' הוי' דוקא, כי בחי' השתלשלו' הוא בחי' עילה ועלול אבל שיתהוה הבריאה יש מאין בראתיו יצרתיו אף עשיתיו זהו ע"י שם הוי' דוקא. וזהו היו"ד של שם הוי' שהוא בחי' צמצום נקודה חדא, שכדי שיהי' בחי' התהוות יש מאין מאתו ית' זהו ע"י צמצום דוקא, ואח"כ ה' בחי' התפשטות, וא"ו המשכהח להיות אח"כ בחי' ה' אחרונה בהבראם בה' בראם, ולכן נמצא בכללות העולם ד' בחי' דצח"ם נגד ד' אותיות דש' הוי'. והנה אע"פ שש' הוי' מקור לעולמות אעפ"כ הוא קדוש ומובדל, שלא כמו שהנשמה מחי' את הגוף הקב"ה ממלא את העולם, שהנשמה מתלבשת בגוף ומתפעלת ממקרי הגוףט, אבל ש' הוי' הוא קדוש ומובדל, אבל מ"מ ש' הוי' הוא מקור כל ההויות כו' כנ"ל, וזהו בחי' ש' הוי' דלתתא. אבל בחי' ש' הוי' דלעילא אינו שייך לעולמות כלל, שהוא בחי' ש' הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו, וכמו באדם הנה הדבור הוא המקור להתגלות לזולתו שיעשה הדבר ההוא, וכדי שיוכל לבוא בדבור צ"ל תחלה במחשבה כו', ועד"ז הוא ענין ש' הוי' דלעילא שהוא כלול בעצמותו, והיינו משארז"ל עד שלא נברא העולם