מבחי' עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי'. וכ"ה עכשיו בתפלה שאומרים ברוך אתה, ברוך הוא המשכה מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי' כו', שגם בעלמא דאתגלי' יומשך הביטול כמו שהוא בעלמא דאתכסיאז, שזהו שרש ענין הברכות ועבודת הכהן כו'. ואמנם עבודת הלוים הוא מלמטלמ"עח, שעבודתם הו"ע השיר שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלהט, וכנודע מענין הניגון שהוא גורם התפעלותי, שכאשר יתבונן באיזה דבר בלא ניגון שאף שהתבוננות פועל איזה פעולה עכ"ז אינה ניכרת כ"כ, אבל כשמתבונן בהתבוננות זה גופא רק שמשורר איזה שיר וניגון הנה ע"י הניגון תתעורר ההתפעלות, כי הניגון הוא תנועות וכל תנועה מוליד חום שהוא בחי' התפעלות לצאת מן הכלי כו'. וזהו משארז"ל כל בעלי השיר יוצאי' בשיר ונמשכי' בשיר, וקאי על מלאכיםיא שכאשר יוצאים מגדר הכלי הוא ע"י השיר דוקא, כי המלאכים יש להם ג"כ גופים רק שהגופים שלהם הוא מאש ורוחיב בלבד כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכן אפי' נשמות בג"ע כאשר יוצאים מהשגה זו להשיג השגה יותר עליונה הוא ג"כ ע"י השיר, כי השגה הוא ג"כ בחי' גבול בחי' כלי, ולכן כאשר צריכים לצאת מהשגה זו להשיג השגה עליונה יותר הוא ג"כ ע"י השיר, וזהו כל בעלי השיר הם מלאכים ונשמות יוצאין בשיר כו'.
ומעתה צ"ל מ"ש כאן בשירת היםיג השירה הזאת, פי' זאת, הנה כתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, פי' איש זה הקב"ה, ובחי' זאת הוא בחי' אשה בחי' מל'יד מקור כנס"י שמקבלים מבחי' איש זה הקב"ה, וא"כ צ"ל מהו"ע השירה הזאת דהיינו מה שבחי' המל' אומרת שירה כמ"ש בזהר נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה וכתיב אלקים אל דמי לך אל תחרש כו', איך שייך שבחי' מל' אומרת שירה, התינח המלאכים וכל צבא השמים שהם נבראים ויש להם גוף ונפש שייך ענין השיר לצאת מגדר הגבלתם, אבל איך יתכן שבחי' מדת המל' שהיא ספי' מעשר ספירות תאמר שירהטו כו'.