אך הענין הוא דהנה איתא בזהר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, פי' חיוהי קאי על האורות, וגרמוהי הוא בחי' הכליםטז, דהנה מה שאנו קורים חכמה או חסד זהו קאי על כלי החכמה או כלי החסד אבל האור הוא שוה בכל הע"סיז, ולפעמים נק' הכלים בשם גופים כמ"ש בת"ז וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתאיח, שנמשלו הכלים לגופים, שכד אנת הוא האורות מסתלק אשתארו כגופא בלא נשמתא, פי' שהוא ע"ד כמו בלילה בשעת שינה שהנשמה מסתלק מהגוף ולא נשאר בגוף כ"א קיסטא דחיותא לבד, וכך הוא כאשר מסתלק האור המאיר בהכלים אשתארו בחי' הכלים כגופא בלא נשמתא, רק קיסטא דחיותא שהוא בחי' איהו וגרמוהי, שיש בחי' איהו המאיר בגרמוהי בלא בחי' חיוהי והיינו שהוא כדמיון הקיסטא דחיותא.
והנה לפי הדמיון לקיסטא דחיותא שנשאר בזמן השינה שזהו מהארת הנפש המחי' את הגוף בהיותו ער בלתי ישן, א"כ צ"ל בנמשל שזהו ממה שנשתייר מהאור, שהגם בעת שאנת הוא האור מסתלק מהכלים עכ"ז נשאר רשימה מן האור בכלים, כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרייט כמ"ש והשמותי את מקדשיכם וארז"ל במשנה ג' פ"ג דמגילה לענין בית הכנסת שחרב, קדושתן אף כשהם שוממין, והיינו מטעם הנ"ל להיות שבהכ"נ הוא בחי' מקדש מעט כמ"ש ואהי להם למקדש מעט, לכן גם בחורבנו יש בו קצת קדושה מפני שדבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי. ועד"ז יובן שגם כשאנת הוא האורות מסתלקים מהכלים עכ"ז נשאר רשימו מהאור בהכלים, וזהו בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי לברוא בהן וע"י יש מאין (שזהו ממה שנשאר מהארת הקו דוקא כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי ע"ש), וזהו בחי' הקיסטא דחיותא שנת' כאן. לכאו' הי' אפ"לכ שמה שנשארי' כגופא זהו