עב

ז"ל במד"ר שה"ש, אבל ע"י מ"ת, שנת' במ"א שגם על פנימיות התורה שיתגלה לע"ל הכל נכלל במ"ת^ד כו', ומה שעתידי' שיקראו הוי' היינו כמ"ש ה' בחכ' שזהו כל הל"ב נתיבות, וי"ל שזהו כמ"ש במ"א שמוחין דאבא הם למעלה מהשתלשלות^ה כו'.

וביאור הענין איך ע"י תומ"צ^ו תהי' הנשמה מתאחדת באוא"ס ממש, הענין הוא דהנה תורה נק' ביום חתונתו, והנה חתונה צריך מתחלה בחי' חופה, וע"י החופה עי"ז יכול להיות אח"כ היחוד, וזהו מ"ש מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין, והקשה בהרא"ש למה מזכירין חופה בברכת אירוסין, הלא כשהיו מברכין ברכת אירוסין בזמן שנהגו לארס תחילה לא הי' חופה כלל, ול"ל להזכיר דבר שא"צ, ותירצו שזהו בכדי להזכירו שלא ברכת האירוסין מתיר כ"א החופה שבשעת הנשואין דוקא כו'. אמנם עדיין אינו מובן מדוע אינם מזכירי' בברכת נשואין ענין החופה שאז הוא דבר בעתו גם למנהגיהם שהיו מארסין תחלה ואח"כ חופה ונשואין, ולמה הקדימו להזכיר בברכת אירוסין שא"צ לחופה כלל שההיתר הוא ע"י חופה דוקא, ובנשואין עצמם לא תיקנו להזכיר, עד שגם אצלינו שאירוסין ונשואין הם ביחד לא זזה ממקומה כו', אם לא שנא' שיש שייכות להזכיר ענין החופה בשעת אירוסין דוקא. וע"פ פשוט נשאר הנוסח גם אצלינו כן הגם שאירוסין ונשואין הם ביחד, מפני אולי יקרה שיהיו אירוסין תחילה צריכי' להזכירו שההיתר הוא ע"י החופה דוקא כתירוץ הרא"ש. אמנם יש עוד טעם מה שתיקנו להזכיר חופה בברכת אירוסין הגם כי עיקר החופה היא שייכה לנשואין דוקא כו'.

והענין הוא כנודע שענין האירוסין הוא בחי' מקיף שמקדשה בטבעת ואומר לה הרי את מקודשת כו', שהטבעת הנה רק בחי' מקיף שממשיך לה חיות מועט להיות מקודשת לשון הפרשה לו כו', וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה תורה צוה בפ' הברכה^ז, אמנם נשואין הוא בחי' השפעה פנימי' להוליד בדומה לו, וכמ"ש מזה בביאור מאה"ז ע"פ לא טוב היות האדם לבדו (הלשון שלא נדפס)^ח, בביאור ענין ההבדל שבין זווג נשיקין כו' לענין זיווג גופני דזו"נ להוליד נשמות ע"ש, רק

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org