קעט

דקדושה שיהי' אתהפכא חשוכא לנהורא וכידוע, ואם לא הי' דרך צמצום הי' חיותם בלי גבול עכ"ל, הרי שהמגן הוא שלא ימשך למקום שאינו ראוי וכמשי"ת אי"ה. עכ"ה).

אך ברוב דרושים פי' שהמגן הוא הפרוכת^כז, היינו הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה (וע' מענין הפרסא בתו"א בד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם ובד"ה והבדילה הפרוכת^כח, וכ' שם שהפרסא הוא כדי שבי"ע יהי' ביכולת לקבל האור. נמצא ההפרש בין הב' הפירושים, דלפירוש הא' המגן הוא כדי שלא יומשך לסט"א, ולפירוש הב' המגן הוא כדי שיוכלו בי"ע לקבל האור), וכ"כ בכהאריז"ל שהקו (ובפ"א שחוט הא"ס^כט) נמשך במחשבה הקדומה ונעשה שם פרסא (ע' בד"ה ג' מיני אדם^ל שכ' שהפרסא היא אחר א"ק, דא"ק מא"ס נעשה ע"י צמצום ומקום פנוי, ועתיק נעשה מא"ק ע"י פרסא), והכוונה היא מהפרסא כדי שיתמעט האור, ונתמעט והולך עד שיוכלו לקבלו וזהו"ע התיקון. וא"כ מובן דבתהו לא הי' פרסא וזהו סיבת השבירה. אך בביאור דאד"ר על מאמר נפק חד פרסא מקמי' כתב שהוא (עתיק) תהו, א"כ הי' שם ג"כ פרסא. וצ"ל שלכן הי' השבירה מפני שלא הי' רק חד פרסא, משא"כ בתיקון ריבוי פרסות ומסכים (ובפ"א ונעשה פרסא בין עולמות א"ס ובין אצי'). (הג"ה, בין אצי' ר"ל דכתר ג"כ בכלל אצי' יחשב, דבין כתר לאצי' לא יש פרסא כמ"ש בע"ח בשער הכללים פרק א', וא"כ צ"ל מה הם עולמות הא"ס שכ', וצ"ע. עכ"ה), [וזהו מעלת התיקון על תהו].

ובזה יובן משנת"ל (בד"ה בראשית)^לא שתיקון למעלה מתהו, דתהו נפש ותיקון רוח, וכ"כ בע"ח עיגולים נפש ויושר רוח (ע' לעיל במאמר הראשון של ר"ה^לב וצ"ע). ובדרוש (ובפ"א בשער) הנקודים^לג כ' שסיבת השבירה הוא מפני שהי' בחי' נפש, וכ"כ רבינו בכמה דרושים שתיקון למעלה מתהו^לד, והמעלה דתיקון על תהו (הג"ה, ר"ל מאחר שתהו נפש ותיקון רוח, א"כ צ"ל שיש מעלה בתיקון על תהו ומהו המעלה, עכ"ה) דבתיקון נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן דביושר שייך ראש ורגל והראש צריך להרגל (הג"ה, ע' בתו"א בד"ה מי שם פה^לה לאדם,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org