שבמצרים עשו ישראל שיהי' התגלות ש' הוי', דקודם יצי"מ נא' וארא אל אברהם באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם שהי' הגילוי אל האבות רק בש' שדי אבל שמי הוי' לא נודעתימה להם, אבל במצרים נתגלה ש' הוי', וזהו אשר עשה הוי' במצרים היינו שש' הוי' עשו במצרים, פי' גילוי ש' הוי', והיינו ע"י השעבוד כו' וכמאמר רב מתיבתא בזהר פ' שלח אעא דלא סליק בה נוראמו מבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', וגם ע"י בירור הניצוצות שביררו במצרים כו'. ולכן בפרה אדומה שמרומז בה ד' מלכיותמז כמשארז"ל פרה זו מצרים שנא' עגלה יפיפי' מצרים, אדומה זו בבל שנא' אנת הוא רישא דדהבא, תמימה זו מדי כי מלכי מדי תמימי' היו כו', אשר לא עלה כו'מח, נאמר [בה] ב' פעמים הוי' והיינו כי ע"י בירור ד' מלכיות עי"ז יתגלה ש' הוי' דלעילא כו'. וזהו פי' הפסוק וידבר הוי' הוא ש' הוי' דז"א, אל משה הוא יסוד ז"אמט, לאמר שיהי' הגילוי במל', זאת חקת התורה אשר צוה הוי' היינו ש' הוי' דלעילא בחי' עתיקא שיתגלה ע"י בחי' פרה בירור ד' מלכיות כו', לאמר הוא בחי' חכ' היינו כי הגילוי הוא בחכ'.
וענין זאת חקת התורה ית' בו ענין הג' פירושי'נ, הא' לשון אותיות החקיקה, דהנה אותיות הכתיבה הוא שכותבין בדיו על הקלף, והרי הדיו מסתיר על מקום הלבן שבקלף, אבל אותיות החקיקה הם מיני' ובי' שאין שום דבר המסתיר ומעלים כו', ואותיות אלו גבוהי' מאד. ומזה נמשך פי' חוק ל' חוק ומשפט שלמעלה מן השכל כי לעוצם גדלות בחי' אותיות החקיקה אינם יכולים להיות נמשכי' בבחי' הטו"ד, כ"א הם בבחי' שלמעלה מן הטו"ד. ומזה נמשך ג"כ ל' חוקה דהיינו ל' קביעות כי חוק נק' המל'נא והנה במל' יש עליות וירידות וזהו ענין חוקה ל' קביעות שיומשך הקביעות במל', וזהו מבחי' אני ה' לא שניתי כו', והיינו כי כתי' אכלו ריעים