לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים כד
692שהוא אין עוד מלבדו ואין דבר נפרד, הרי יכול לבוא לזה שבכל דבר וענין ישתמש בו לעבודת קונו, ולכן בא תומ"י לואהבת את ה"א בכל לבבך בשני יצריך (ברכות נד. א) גם ביצה"ר (לקו"ת בד"ה שמע ישראל) ועדמ"ש הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ג ה"ג; נמצא המהלך בדרך זו עובד את ד' תמיד כו' ואפילו בשעה שבועל כו', אף שאמרז"ל (יומא סט. ב) דאי לאו יצה"ר פסק החימום (וצע"ק בתו"א בד"ה ומרדכי יצא), ובדקות יותר יובן מתורת הבעש"ט ע"פ כי תראה חמור גו' עזוב תעזוב עמו, וזהוא הדמיון לארי דארז"ל (ב"ק טז. ב) דאורחי' לאכול מחיים דוקא ולא לאחר מיתה, היינו שגם ביצה"ר יקיים ואהבת את ה"א, ועייג"כ ב"מ (פד. א) א"ל חילך — זה הכח גופא שע"י שוור ירדנא — לאורייתא.
ולכן השכר על הן עם כלביא יקום גו' הוא מדה כנגד מדה כרע גו' מי יקימנו; דכיון דביצה"ר גופא קיים ואהבת, הרי שלום בעיר קטנה שלו ובמילא שלום גם בעולם
ולהעיר מט"ז או"ח סו"ס תקפ"ה בפי' ר"ת שופר ועיין אוה"ת* ע"פ ואיבה אשית ס"ג, וכנראה זהוא מדריגה יותר גבוה, והנ"ל הוא שייך למשנ"ת בדרושי פרה אדומה בענין בשני יצריך, ולכן לא העיר באוה"ת לדרושים אלו.
ועיין בלקו"ת ד"ה ואהבת סוס"ב וס"ג.
בברכה
לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
*) בהעתקה אחרת: ובודאי ראה תורת הבעש"ט ע"פ כי תראה חמור גו' עזב תעזב עמו (נדפסה בקובץ „היום יום").
** בראשית כרך א מז, ב. המו"ל.
. . . כהיעוד דפרשת שבוע זה: דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל גו' וישראל עשה חיל.693לאיש, היינו בן י"ב שנה ולא כשאר חיובי התורה שבן י"ג למצות. ולדעת כמה ראשונים זהו מדאורייתא. והמוסר השכל שבזה, שהרי כל ענין הנדרים הם בגדר סייג, וכמרז"ל נדרים סייג לפרישות, היינו שנודר נדר בעצמו כדי שלא יכשל בקיום התומ"צ, ואף שארז"ל בירושלמי נדרים ספ"ט, דייך במה שאסרתו תורה, ובמילא הרי אפשר לומר שאין זה אלא בגדר יוהרא. ולא עוד אלא שגם חשש איסור יש בדבר, כי הרי לא תגרע ולא תוסיף, ולכן באה התורה ומורה באצבע שבהיפך הוא, כי בקיום התומ"צ לבדה הרי כמאמר הרמב"ן ר"פ קדושים, אפשר שיהי' נבל ברשות התורה ומוכרח הדבר שיעשה משמרת למשמרתי, ובאה התורה במצות נדרים שרמזה תורה שבאיזה אופן יש לחייב את האדם לכשיהי' בן שלש עשרה שנה בתומ"צ הוא ע"י ההכנה שמוסיף נדר ופרישות על מה שאסרה תורה וזהו הענין שנדרים מתחלת בתור הקדמה לקיום התומ"צ, היינו במופלא סמוך לאיש מובן מעצמו שאין זה דבר השוה לכל נפש, כי אינו דומה במה שצריך פלוני להפריש אם אין מקום לחשש לאיש אחר ולדוגמת מרז"ל ע"ה אסור לאכול בשר משא"כ ת"ת שהוא להיפך וכמרז"ל באתרא דעייל ירקא ליעול בשרא. ולכן דוקא פ' נדרים נאמרה לראשי המטות, היינו במעלת הנשיאים שיש להם, שהפרת הנדרים וקיומם הרי זה תלוי בנשיאי המטות היינו להיות שהדבר במה לנדור ובמה הוא טוב שלא תדור — כיון שאינו דבר השוה לכל נפש — צ"ל זה ע"י הנשיא שיכול לומר זה הדבר, באספקלריא המאירה, וד"ל.
המחכה לבשו"ט
ברוקלין, נ. י.
. . . ולסיים מענין שבת זה
אם השתתפו גם משבט לוי במלחמת מדין ב' גירסות ישנם בספרי — הובא ביל"ש — ע"פ לכל מטות ישראל: א) לכל, להוציא שבט לוי, היינו שלא יצאו במלחמה ב) לכל, לרבות שבט לוי וכן היא גירסת רש"י, שהעתיק כן בפירושו ע"פ זו.
וי"ל הרמז בעבודה דהנה איתא ברמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל) דשבט לוי אין עורכין מלחמה כשאר ישראל, וא"כ צ"ל למה נשתנית מלחמה זו?
ומובן ע"פ משנ"ת בדרושי החלצו (בלקו"ת ושל אדנ"ע רנ"ט ועיין „היום יום" עמוד עד) דמלחמת ז' עממין בעבודה היינו ז' מדות רעות, גסות הרע, והכבוש הי' להתיישב בארצם ולהיות אדם חורש אדם זורע וכו', ובמילא לויים הובדלו מעניני העולם (רמב"ם שם) ותפקידם הוא יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים לג, יוד) שאדם חורש וזורע694סותר לזה (עיין ברכות לה, ב) אין להם שייכות מצד עצמם לענינים הגשמיים ולא לגסות הרע.
משא"כ מדין שלא היתה המלחמה לכבוש מקום ישוב, כ"א לנקום נקמת ד' וכמ"ש הרמב"ן (במדבר לא, כג וכו') ובעבודה ענינו דקות הרע, ולכן גם הלוי צריך להחלץ למלחמה זו.
ובזה יובן ג"כ עוד הפרש שבין מלחמת מדין לשאר מלחמות, שבמלחמה זו הי' אלף למטה, בשוה מכל השבטים, בין מרובה באוכלוסין בין המועט באוכלוסין.
והטעם פשוט ע"פ הנ"ל שבמלחמת כבוש כדי לנחול הארץ אשר לרב תרבו את נחלתו וגו', צריך הי' שבט הרב להרבות גם ביוצאי צבא גם עפמשנת"ל הענין בעבודה מובן דהנה רע שבגלוי תלוי בריבוי האחיזה בענין העולם, ל"ט מלאכות דימי החול, משא"כ דקות הרע שמצוי בעובדי ד' ג"כ עיין בהחלצו לאדנ"ע.
אבל הרי עבודה קשה היא לבער דקות הרע (וכנראה מאריכות וקושי גלות האחרון זה, שלא בערך לגלות בבל), לכן צ"ל המלחמה דוקא ע"פ הוראת משה רבינו (ואתפשטותא דמשה בכל דרא ובפרט בגלותא בתראה דרא דעקבתא משיחא, וכמ"ש בת"ז תי' ס"ט ובלק"ת להאריז"ל פ' ואתחנן) והליכה למלחמה הוא באופן „דוימסרו" במסירת נפש (ספרי הובא ביל"ש) ועי"ז לא נפקד איש במלחמה, וכולם נכנסים לא"י ע"י משיח צדקנו בב"א.