לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים כ
686אריינטראכטענדיג זיך אָבער אין דאָס אויבענגעזאגטע — אַז אַליין פאַר זיך איז מען ניט מער ווי איינס, און אום צו באַקומען דעם כח און חשיבות פון מערערע מוז מען זיך פאַרבינדען מיט נאָך אידן,
אריינטראכטענדיג זיך, אַז אַזוי ווי דער צווייטער איז איינס מיט עם צוגלייך, קען דאָך זייער און זייער מעגליך זיין אַז, מיט דער געהעריגער הילף, זאָל ער זיך אויסגלייכען מיט עם אין אַלע הינזיכטען —
זעהט מען די ניט ריכטיקייט פון די געזאגטע שטערונגען, מען זעהט די גרויסע דערגרייכונגען, פאַר זיך און פאר'ן צווייטען, צו וועלכע מען קען צוקומען, און מען וואַרפט זיך אַריין אין דער אַרבעט — מיט בענייטע לעבעדיקייט און ענערגיע.
דער אויבערשטער זאָל בענשען אייער אַרבעט אַז זי זאָל זיין מיט פיל הצלחה אין אַלע הינזיכטען,
צוזאַמען מיט זיין ברכה און הצלחה צו יעדערער פון אייך מיט די בני בית — שיחיו, אין די פּרטיות'דיקע ענינים,
און גאָר אינגיכען, זאָלן מיר זוכה זיין, מיט אַלע אידן צוזאַמען, זעהן די ערפילונג פון דער ג־טליכער נבואה; אין דעם אָהט (ארץ ישראל) וואָס איז איצטער חרוב . . וועלן נאָך פאַרבייגיין די שאָף (די אידן) פאַרביי דעם וואָס וועט זיי ציילן (משיח) — זאָגט ג־ט
בברכת הצלחה ולבשורות טובות
ב ה ע 5 ו ת ך
ברוקלין, נ. י.
מאשר הנני קבלת מכתבו,
. . . ויהי רצון אשר כהוראת פרשת שבוע זה; וידבר ה' גו' דבר אל אהרן גו' בהעלותך את הנרות וגו',
יעשה כאו"א כל התלוי בו בכדי להדליק את נר ה' נשמת אדם,
686הן הנשמה אשר בעצמו והן נשמות בני ישראל אשר בסביבתו, סביבתו הקרובה וגם הרחוקה,
וכידוע פתגם־הוראת הבעש"ט אשר אהבת ישראל היא אפילו לזה הנמצא בקצה הארץ ולא ראה אותו מעולם,
וישתדל בההדלקה עד שיהא בהעלותך, שתהא שלהבת עולה מאלי'.
והידיעה אשר עושים את האמור ע"פ דבר ה', אשר דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, היא עצמה מוסיפה כח ומרץ במילוי שליחות האמורה, מילוי מתוך שמחה וטוב לבב, אשר זוכה למלאות ציווי ה', וק"ל.
בברכה לבשו"ט בכל האמור687ב"ה י"א אייר תשי"ב
ברוקלין, נ. י.
. . . בטח ידועה להם שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר ביאר במהלך נסיעות בני ישראל במדבר, אשר ממסע למסע היו מפרקים את המשכן ואח"כ מעמידים אותו במקום חדש, ונאמר ע"ז בכתוב, אשר זמן היותם בכל מסע, לא הי' שוה, ובלשון הכתוב; ויש אשר יהי' הענן מערב עד בקר ונעלה הענן מבקר ונסעו, או יום ולילה וגו' או יומיים או חודש או ימים (שנה) — אבל בכל המסעות הנה הצד השוה שבהם הי' אשר — עפ"י ה' יחנו וע"פ ה'* יסעו. ועוד הי' הצד השוה שבהם, אשר — משמרת ה' שמרו ע"פ ה' ביד משה, היינו שלא הי' כל שינוי, וחילוק בהעמדת המשכן ובכל הענינים דמשמרת ה', בין אם נשתהו במקום שנה או כמה שנים, בין אם נשתהו במקום יומם ולילה, או אפילו רק מערב עד בקר.
ומובן הוא ג"כ בשכל אנושי ואפי' בשכל דנה"ב, כי כיון שחונים ע"פ ה' ונוסעים ע"פ ה', שהוא למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום, אלא שתכלית הבריאה בכלל והנסיעות בפרט, הוא לעשות לו ית' דירה בזמן ומקום גשמי, הרי אין לנו אלא לקיים רצון בוראנו ולהתקשר ולהתדבק עי"ז בעצמות ומהות א"ס ב"ה, וכרצונו יעשה, אם שיהי' במקום הזה כמה וכמה שנים או שרק יהי' מערב עד בקר, וכיון שענינו בזה הוא בהלמעלה מהזמן והלמעלה מהמקום הרי החילוק במשך הזמן אינו נוגע לו כלל.
ועפי"ז יש להסביר ג"כ האמור בתניא סוף פרק כ"ה, אשר — יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד וכו', וכן גילוי רצונו שבדיבורו שהיא התורה היא נצחי, וכן יש בזה ג"כ הסברה נוספת להמובא בכ"מ בתורת הנגלה, בהענינים הדורשים שיעור, אשר אם זהו דבר מצוה, הרי מצותה אחשבי' וכאילו יש בו שיעור גשמי.
תקותי חזקה אשר דברי אלה המעטים יספיקו. ואשמח להתבשר בקרוב אשר מוסיפים הם בתורה ועבודה, הן בעצמם והן בהשפעתם על הזולת, ובודאי יקויים בהם הבטחת רז"ל ופסק הדין, אשר — אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין (ל' הבטחה) אותו הרבה מלמעלה.