ציון במשפט תפדה ושביה · ש"פ דברים, תער"ב
עה
דמהות ומדרי' המוחין הוא למע' הרבה מהמדות, דהמוחין הן ענין ידיעת והשגת אלקות והמדות הן רק התפעלות אלקי כו', והמוחין הן בבחי' דביקות דכל השגה היא ע"י שמתקשר ונדבק בהענין כו', וע"י ההשגה נעשה בבחי' דביקות והתאחדות עם הדבר המושג כו', משא"כ המדות דעיקרן הוא התפעלות הרי כל התפעלות הוא חוץ לעצם כו', והגם שע"י שמתפעל על הדבר ה"ה נעשה בבחי' קירוב (דאהבה היא בחי' קירוב כו'), אין זה בבחי' קירוב ממש כמו המוחין שמתאחד ממש בהדבר כו'. וכנודע ההפרש בין חיוהי לגרמוהי דעם היותם שניהם חד, הנה היחוד דחיוהי הוא כמו דבר אחד ממש, והיחוד דגרמוהי הוא כמו שני דברים המתייחדים כו'. וכן הוא ההפרש בין מוחין למדות דהקירוב דמוחין הוא בבחי' דביקות ממש והקירוב דמדות אינו בבחי' קירוב ממש כו'. וכ"ה למע' הגם דכתיב לך ה' הגדולה כו' שהמדות הן בבחי' יחוד כו', מ"מ אינם בבחי' יחוד ממש כמו המוחין וכידוע שנק' חיוהי וגרמוהי כו'. וגם המוחין הן לעצמן דגם בלי זולת שייכים ענין המוחין, משא"כ המדות שייכים אל הזולת דוקא, דכמו"כ הוא למע'
דכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה שהן לצורך העולמות כו', משא"כ המוחין אינם שייכים לעולמות שגם אם לא היו עולמות הי' ג"כ בחי' המוחין כו' (ובסמוך ית' דמ"מ הן לצורך ההשתל' כו'). והיינו שמוחין ומדות הן בבחי' מעלה ומטה הן בבחי' ריבוי ומיעוט האור והן בעצם מהותם ומדריגתן כו', וכן כל הע"ס הן בבחי' התחלקות דמעלה ומטה עד בחי' המל' סודכ"ד דאצי' שהיא מבחי' המטה, הן בבחי' האור והגילוי דסיהרא לית לה מגרמי' כלום כו', והן בעצם מהותה ומדריגתה דכללות ענין המלוכה הוא על הזולת דהתנשאות הוא על הזולת דוקא, והיינו דכל ענין המלוכה הוא בבחי' חוץ לעצמו כו' וכמ"ש במ"א. וזהו דהע"ס כולם הם בבחי' התחלקות דמעומ"ט כו'.
קיצור. וזהו דבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב דהיינו ריבוי האור, ועצם האור (והו"ע ההנחה) וכמו בראיית פני המשפיע שמקבל בזה עצם השכלי, ועוד זאת ענין הקירוב דחכ' משתווה אל האוא"ס והיינו בחי' מהות אוא"ס המאיר בבחי' ראי' דחכ' (ועמ"ש בדרוש וככה רל"ז בענין בחי' מ"ה דחכ' כו'), וכן המוחין הן בחי' מעלה בעצם מדריגתן לגבי מדות שהן השגה ודביקות ומדות התפעלות שחוץ לעצם, והגם שהן בבחי' יחוד, ה"ז ע"ד חיוהי וגרמוהי, ומל' היא בחי' מטה בהגילוי ובעצם מדריגתה.
מד) ובזהר פ' פנחס דרנ"ז ע"ב אי' דכל ספי' אית לה שם ידיעא ומדה וגבול ותחום כו', וי"ל דמדה הוא המדידה בעצם מהות ומדרי' הספי' שהחכ' היא במהות ומדרי' כזו והבינה במהות ומדרי' אחרת וכה"ג בכל הספי' מה שמחולקים בעצם מדריגתן ז"ע מדה כו'. וכ"נ מפי' הרמב"ן על הס"י פ"א מ"ה מדתן עשר שאין להם סוף דכ' ואע"פ שהדברים יש להם שיעור ומדה והן עשר אותה מדה שיש להם אין לה סוף כו', נראה דענין מדה הוא בעצם המהות שבזה הן מתחלקים לעשר כו', הנה כל מדה היא בבחי' א"ס כו' (והראב"ד ז"ל מפרש שם ענין הא"ס בענין עשר כו'. ונראה שזהו מ"ש הרמב"ן ז"ל אח"ז כי המוטבע כו'). וענין גבול ותחום אי' בלקו"ת בהביאור דוירד הגבול שהוא ענין א', וי"ל דגבול הוא ההגבלה באופן הגילוי אם בריבוי או במיעוט כו', ותחום הוא ההגבלה וההפסק
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source