זה היום תחלת מעשיך · ליל ב' דר"ה, תער"ג
קל
מה שישמח ה' במעשיו ע"י הבירורים שנתבררו בעשי' דוקא כמ"ש בלק"ת בד"ה ה' לי בעוזרי. וזהו ג"כ ענין והי' העולם להיות דפנימי' הכוונה בהרצון שבהתהוות העולמות הוא שיהי' עבודת הבירורים למטה, שעי"ז נשלמה הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו', וע"כ אומר והי' העולם דהיינו השמחה העליונה כבי' שיהי' ע"י התהוות העולמות שזהו פנימיות הרצון כו'. וזהו והי' ו"ה קודם שהיא ל' שמחה. גם נודע מ"ש במד"ר ריש מג"א דוהי' מורה על השמחה שזהו שמחה הנ"ל, וה"ז ע"ד מה שאמרו במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים דהיינו מה שעלה לפניו ית' שיהיו צדיקים שיקיימו תומ"צ למטה שעי"ז הוחלט הרצון דברה"ע כו', כמו"כ הו"ע והי' שבהרצון להתהוות יש בו פנימי' הרצון שזהו השמחה כבי' בעבודת הבירורים כו'. גם י"ל דידוע דזו"נ יש להם שרש גבוה יותר מחו"ב דז"א בעתיקא אחיד ותליא כו', וגם בחי' המל' שרשה ברדל"א למע' מהט"ס כמ"ש בע"ח, וזהו והי' ו"ה קודמים לי"ה כו'. ובד"כ זהו ג"כ מה ששייך לבירורים, וכנודע דהבירורי' למטה (דהיינו בדרך מלמטלמ"ע כו') הן
הבירורים דבחי' מל' בכח הארת ש' מ"ה דז"א כו' וכמ"ש במ"א, וזהו דבשרשם הקדום ו"ה קדום כו'). או והי' שמיד נתהווה כי מיד שעלה ברצונו הפשוט גליף גליפו כו' (ומ"מ האמירה שאמר והי' העולם ה"ז למע' עדיין מבחי' גליפו הנ"ל וכמשי"ת). וענין רשות ורצון הוא שהרצון אינו הכרחי ח"ו. דהנה מה שעלה ברצונו ית' שיהי' ענין נבדל מעצמותו הוא מצד היכולת שבעצמו' כו', וכידוע דהתהוות היש הוא ביכולת העצמות דוקא וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד דא"ס עצמותו ומהותו שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה כו', ובחי' היכולת שבעצמות להוות יש מאין זהו סיבה להיות עלה ברצונו כו' (ואין זה היכולת שבעצמות היא בבחי' סיבה ח"ו אל הרצון כו', ור"ל שהיכולת והרצון אינו בבחי' סיבה ומסובב כו', אך מבחי' היכולת בא בחי' הרצון כו'). ומאחר שהיכולת הוא סיבת הרצון ממילא אין הרצון הכרחי ח"ו, שהרי זהו ענין היכולת שאינו מוכרח, דדבר הכרחי אין זה
יכולת וכל ענין היכולת הוא שאינו מוכרח בהדבר כו'. וז"ע רשות ורצון שהרצון הוא בבחי' רשות כו', וכמ"ש בשל"ה שער האותיות אות רצון שעלה ברצונו ב"ה לברוא את העולם ברצונו הטוב בנדבה בלי הכרח כו'.
קיצור. וכמו"כ יש כתר דברי' ויצי' ועשי', והו"ע צור מגן ומשגב ג' מקיפים, ויקדים מ"ש בזהר בריש הורמנותא דמלכא, והוא דמבחי' העלם העצמות שאינו בגדר רצון בא לכלל רצון בעצמותו, וזהו שאמר והי' העולם אמירה ברצון שיהי' עולם שהו"ע עליית הרצון להאציל ולברוא, ופי' והי' השמחה מענין הבירורים שעלה בעצמותו, במי נמלך, גם הוא שרש ו"ה שלמעלה מי"ה, וענין רשות ורצון היינו שהרצון בבחי' רשות כי הוא בא מבחי' היכולת שבעצמותו להוות.
עי"ן) והנה הרצון הזה הוא רצון כללי שאין בו עדיין ענינים פרטיים כלל, וז"ש ברוך שאמר שהוא בחי' אמירה אחת לבד כו', והגם שבהכרח לומר שהרצון (גם קודם ההשערה) כולל בעצמו כל מה שיתהווה כו', הנה זהו בהעלם לגמרי בהרצון הכללי ואינם ניכרים הפרטים כלל גם לא לעצמו כו' (דבד"כ בחי'
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source