בהעלותך את הנרות אל · ש"פ בהעלותך, תרד"ע
תקיא
והו"ע ובכל מאדך האה' הבלתי מוגבלת שמגיע למעלה בבחי' עצמות אוא"ס הבל"ג כו', וכמא' דלית מח' תב"כ דבעצמות אין שום מח' והשגה תופסת כלל, אבל נתפס איהו ברעו"ד כו', וכידוע דעבודה דמוחין אפי' במדרי' גבוה הכל הוא בבחי' האור שבא במדה וגבול דבזה שייך ענין ההתבוננות וזה הוא שממשיכים ע"י עבודה זו כו', משא"כ אה' דבכל מאדך שמצד עצם טבע הנשמה ה"ז מגיע בעצמות אוא"ס ונמשך עי"ז תוס' אורות בבחי' המוחין כו'. והנה אחכ"ז אנו רואין דמ"מ המוח שליט על הלב והנהגת המדות הן ע"פ השכל כו', שהרי גם תולדות המדות הן מהשכל כי לא יתעורר אדם באיזה מדה כ"א ע"י השגת השכל דוקא, ועם היות דאין התהוות מהות המדה מן השכל מ"מ הלידה והתגלות של המדות הוא מן השכל דדוקא כאשר מתבונן ומשיג בשכלו טוב הדבר יתעורר באהבה איליו כו', וממילא לפי אופן חיוב השכל לפי אופן כזה יהי' התפעלות האהבה כו', והיינו דלפי אופן הטעם המחייב את האהבה כך יהי' שיעור התפעלות האהבה כו'. דכן אנו רואין גם במדות שבין אדם לחבירו באה' או שנאה בחסד או דין דהכל תלוי בהטעם
ושכל שיש לו בזה, דלפי אופן כזה היא האהבה או השנאה אליו, וממילא שיעור ערך האהבה תלוי' בשיעור ערך הטעם המחייבה כמו בכמות ואיכות הטובות והחסדים שעשה עמו כו' וזהו בקטנות המדות כו', וכן לפ"ע טובת האיש מצ"ע בטוב המדות והמעשה או בטוב השכל שלו, וכמו רבו שלמדו חכ' ומדות טובות יש לו אהבה אליו דלפ"ע הלמוד שלמדו לפ"ע זה הוא האהבה, דאינו דומה האהבה לרבו שלמדו קריאת אותיות לרבו שלמדו מקרא ומשנה וגמ' ושכליים עמוקים כו', וכן לפ"ע טוב שכלו בעצם לפ"ע זה הוא האהבה כו', וכן להיפך במי שעשה לו רעה או ששנאוי בעיניו מצד מעשיו ומדותיו הרעים או קוטן דעתו כן לפי"ע זה תהי' השנאה אליו כו' דהכל תלוי בהשגת השכל, וכמה שיעמיק יותר באיכות ומהות טו"ר שבחבירו כן יהי' ערך התפעלות המדה שבלב כו', וכן הוא בעבודה בהתפעלות אהוי"ר שזהו דוקא ע"י ההתבוננות באלקות כו', דהרי לא יתעורר באהוי"ר בלי השגה והתבוננות אלקי כו', דאיך יהי' לו אהב' לאלקות כאשר אינו יודע את אלקות כו', והתפעלות המדות שבלא הקדמת ההתבוננות אינם אמיתיים ותומ"י
יתבטלו והי' כלא היו כו', כ"א דוקא ע"י התבוננות בהעמקת הדעת עי"ז דוקא יהי' התפעלות אמיתי כו', וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ג. וזהו שאומרים ואהבת דוקא לאחר שמע ישראל כו' וברוך שם כו', דדוקא ע"י ההתבוננות בה' אלקינו והוי' אחד כו' ובהתבוננות דבשכמל"ו איך שהכל נתהווה רק מההארה אלקית כו' עי"ז תהי' התעוררות האהבה בפרטי המדרי' דבכל לבבך ובכל נפשך כו', וזהו שיש זמן מיוחד להתעוררות אהוי"ר והיינו בשעת התפלה דאז הוא זמן ההתבוננות ועי"ז הוא מתעורר באהוי"ר כו', וא"א שיהי' כל היום באהוי"ר מפני שא"א להיות ההתבוננות תמיד כו' רק מה שנשאר על כל היום הוא הרשימו לבד כו', ובזה יש כמה חילוקי מדרי' באופן הרשימו שנשאר על כל היום, וזה תלוי באופן העבודה בתפלה דכאשר בתפלה ההתבוננות הוא בטוב ומתעורר באהוי"ר אמיתיים אז כל היום גם כשהוא בעניני העולם הוא באופן אחר וכמ"ש בכל דרכיך דעהו כו', וצדיקים הגדולים שהן מיוחדים ודבוקים באלקות כל היום זהו מפני שבתפלה מאיר בהם אור האלקי בנפשם בבחי' הנחה טובה במוח ולב ה"ז נשאר על כל היום כו',
ובד"כ העבודה היא בזמן מיוחד מפני שההתעוררות האהוי"ר הוא ע"י השגה והתבוננות דוקא כו' הרי דלידת המדות הוא מהמוחין ומתנהגים ע"פ המוחין כו'.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source