ציון במשפט תפדה ושבי' · ש"פ דברים, תרד"ע
תקעו
המשומר כו', וההשפעה והגילוי זהו בחי' חיצוניות הכלי כו'. וזהו דשרש המלאכים הוא מחיצוניות הכלים והן שלוחי השפע כו', דלהיות שחיצוניות הכלים הוא בחי' ההשפעה שחוץ לעצמותו ע"כ המלאכים הם רק שלוחי השפע כו', ומפנימיות הכלים הוא שרש התהוות הנשמות שאינם בבחי' שלוחי השפע רק שהן כלים לאלקות, וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כאו"א כו', וכתיב מכון לשבתך פעלת ה' שהנשמות הן מכון לשבתו ית', ובירידתן למטה ענינם הוא להאיר את העולמות כו', וכמ"ש נר ה' נשמת אדם שכל ענין הנשמות הוא רק להאיר כו', וזהו מפני שהנשמות הן מפנימיות הכלים שלמעלה מבחי' הגילוי בעולמות, וע"כ הנשמות הן אלקות כנודע, ומשו"ז ג"כ בירידתן למטה ה"ה מאירין את העולם דהיינו מבחי' אור העצמי שלמעלה מבחי' האור השייך אל העולמות כו', דמה שנמשך ע"י חיצוניות הכלי הוא רק חיצוניות האור כו' אבל בפנימיות הכלים הוא בחי' פנימיות ועצמיות האור כו', א"כ הנשמות שהן מבחי' פנימיות הכלים ה"ה מקבלים בחי' אור עצמי ועי"ז הן ממשיכים את האור גם
למטה להאיר את העולם כו', וזהו כל ענינם להאיר כו', וגם השפעות הגשמיות שלהם הוא בכדי להמשיך עי"ז גילוי אלקות בעולם כו', וכמו אאע"ה שהי' מאכיל ומשקה לכל אפי' לערביים ועי"ז הי' מפרסם אלקותו בעולם שאמר ברכו למי שאכלתם משלו כו', דזה הי' כל ענינו להמשיך גילוי אלקות בעולם וכדאי' במד"ר בא אברהם התחיל להאיר כו'. והענין הוא דהנה פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים הוא ג"כ ענין שם התואר ושם הכינוי והפעולה כו', וכידוע דענין השמות בכלל זהו בחי' הכלים וכמא' אשתארו כולהו שמהן כו', ויש בזה הב' מדרי' הנ"ל, וכמו עד"מ איש חכם מופלג נק' בשם חכם גדול הרי קריאת שם זה חכם הוא שם התואר, כי מה שנק' חכם אינו ע"ש החכ' והשכל הפרטיות שיש במציאות בכלי מוחו מה שכבר למד וקיבל הרבה חכ' ודעת וגם ילמד אל הזולת כו', כי זה השם הכינוי לבד שמכנים לו שם חכם ע"ש שיש בו חכ' ושכל כו', דשם הכינוי הוא על הדבר הנמצא בו לא על העצם כו', וכמו כלי מלא זהב כששואלין מה זה אומרים זה זהב, הרי אין זה שהכלי היא זהב רק שבתוכה זהב כו', וזהו שם הכינוי
שהוא על מה שבתוכו כו', וכמו"כ מה שנק' חכם ע"ש ריבוי השכליים שבו הוא רק שם הכינוי לבד כו', והוא ג"כ שם הפעולה והיינו מה שפעל בכלי מוחו להשכיל ולהתחכם כו' ומה שהוא משפיע חכ' ושכל כו', דכ"ז באמת אינו מתאר עצם כלי חכמתו כו', שהרי מה שנמצא שכל במוחו הרי אינו מוכרח שזהו מה שהשכיל בעצמו כ"א מה שקיבל מזולתו כו', וגם אינו מוכרח שמבין היטב את הדברים וכמו מי שהוא תפסן שביכולתו לתפוס הדברים ששומע ואינו מבין את הדברים כלל לעומקן ולאשורן כו', הרי מה שנמצא שכליים במוחו אין זה הוראה כלל על טוב כלי מוחו ואין זה מתאר את הכלי, וכמו"כ גם מה שהשכיל בעצמו אין זה הוראה על עצם טוב חכמתו, כי יכול להיות שבא לו ע"י יגיעה יתירה שמייגע את כלי מוחו, כי יש כמה בנ"א שאינם חכמים בעצם כלי מוחם ויכול להשכיל ולהתחכם באיזה דבר ע"י יגיעה וכמא' יגעת ומצאת תאמין כו', הרי מה שמשכיל ומתחכם אין זה מתאר את כלי מוחו שהן בעצם כלים לאור שכל כי יכול להיות שזה בא ע"י יגיעה בלבד כו' (ובאמת השכלים הבאים ע"י יגיעה לבד אינם במעלה כ"כ כמו מה שבא מצד טוב כלי השכל בעצם, וכמו שאנו רואין גם במי שהוא חכם להשכיל יש חילוקי זמנים
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source