ציון במשפט תפדה ושביה · ש"פ דברים, תער"ב
עז
באים לבחי' רעו"ד כו'. וכמו"כ משפט הו"ע התורה שנק' משפט, וכמו כמשפט הראשון כהלכתא קמייתא כו', שהתורה היא בחי' או"פ דאורייתא מחכ' נפקת כו'. וזהו שאמרו בירושלמי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו ישראל נק' ציון אלא במקום הזה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כו' ולאמר לציון עמי אתה, והן תורה ועבודה וגמ"ח שעי"ז הן בבחי' ציון כו', וזהו ציון במשפט תפדה כו'. ושבי' בצדקה וקאי על נר"נ שהן הכחות פנימיים דבזה יכול להיות בחי' גלות בכחות דנה"ב שמתגברים על הכחות דנה"א ומעלימים ומסתירים עליהם כו'. והפדי' הוא בצדקה שזהו בעבודה ענין התעוררות ר"ר על נפשו וכמו הצדקה שהיא רחמים על העני כו', כן בעבודה הו"ע התעוררות ר"ר שעי"ז יהי' התגלות הכחות דנה"א, וכמ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו ותן בלבינו בינה כו'. וזהו ציון במשפט תפדה דבכדי שיהי' התגלות בחי' עצם הנשמה בחי' רעו"ד זהו ע"י המשפט, כי צ"ל תחלה התגלות כחות הפנימיים שז"ע משפט להיותם בסדר והדרגה כו', ושבי' היינו כאשר צריכים להוציא ממאסר והסתר את הכחות פנימיים זהו ע"י הצדקה שהו"ע התעוררות רחמים רבים. וזהו ושביה בצדקה כו'.
קיצור. ובזוהר אי' דבכל ספי' יש מדה וגבול ותחום, מדה היא בעצם מדריגתן, גבול הוא אופן הגילוי, ותחום הוא המיעוט בשביל אצילת המדרי' שלמטה, וכללות המדידה הוא ע"י הקו מצד שרשו בע"ס הגנוזות. וע"פ הנ"ל ית' הפסוק ציון במשפט תפדה.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source