ציון במשפט תפדה ושביה · ש"פ דברים, תער"ב
עו
שע"י הכלים, וכמ"ש בבה"ז אמאה"ז דבמדבר דקי"ח ע"ב במ"ש אתחם בתחומי שזהו מצד הכלים כו', והו"ע המיעוט שבהספירה עצמה שמתמעט אורה בהמדרי' תחתונות שבה בכדי שיהי' אצי' הספי' שלמטה ממנה כו', דהגבלה הזאת הוא ע"י הכלים כו', להיות שהכלים כשם שמגבילים את האור להיות בבחי' מציאות דבר כמו"כ מגבילים את ההתפשטות דעד פה תבוא כו' (ועמשית"ל פ'). וכללות המדידה בהע"ס הוא ע"י הקו שמודד אופני הגילוים בהע"ס ועושה בהם מעלה ומטה בבחי' ריבוי ומיעוט בהאור והגילוי כו', וכמו"כ בחי' המעלה ומטה בעצם מדריגתן שהחכ' תהי' באופן כך וכך ובינה באופן כך וכך כו' הכל הוא מן הקו, להיות שהקו בשרשו יש בחי' ע"ס שהן ע"ס הגנוזות כו'. והמשכת הקו הוא ע"י הצמצום שנמשכים ספי' פרטיות כו', ועם היות שבהקו הן בבחי' פשיטות עדיין שז"ע מה שהקו הוא מריבוי נקודות כו' כמשנת"ל פל"א, מ"מ ה"ה בבחי' קו המדה למדוד מהות הספי' להיות באופן כך וכך דוקא, שזה ניכר ביותר בע"ס דאצי' להיותם בבחי' התלבשות בכלים וכמשנת"ל פל"ב, שנעשים עי"ז בבחי' מציאות ע"כ הם ג"כ
במדרי' ניכרת בבחי' מעלה ומטה שבהם במהותם ומדריגתם כו'. וי"ל שזהו מ"ש בע"ח שע"י הקו נק' הנאצלים יו"ד מדות וי"ס כו', שזהו להיות ע"ס בהתחלקות מהותים מיוחדים כו', וכ' שם שזהו לסיבת היותו קו דק ולא בהתחברות גדולה כו'. וי"ל בשתי אופנים הא' לפי שהמשכתו הוא ע"י צמצום להיות ספירות מיוחדות כו', והב' י"ל ע"פ משנת"ל פכ"ז דשרשי האורות ה"ה מיוחדים באוא"ס הבל"ג והן מעין המאור (שז"ע מין כנף כו'), דמשו"ז הן בבחי' פשיטות ומ"מ אין זה כמו פשיטות הא"ס ממש כו', וזהו שאינו בהתחברות גדולה להיות בבחי' יחוד ממש כו', ועי"ז הוא בבחי' קו המדה למדוד מדידת האורות דע"ס להיות בבחי' מדה ושיעור כו'.
וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ציון במשפט תפדה, דהנה ציון הוא ל' סימן וכמו הציבי לך ציונים דקאי על המצות שהן בחי' ציון וסימן על אוא"ס שלמע' מהשתל' כו', וזהו ג"כ שהמצות נק' עדות וכמו בדרך עדותיך ששתי. דהנה עדות שייך על דבר הנעלם, דכל מה שנראה ונגלה הרי א"צ ע"ז עדות, ואפי' על מילתא דעבידא לגלוי' א"צ עדות כ"א על דבר הסתום ונעלם צריכים עדות, והיינו שהעדות מגלה את הדבר הנעלם כו'. וכמו"כ הוא למע' ענין העדות הוא לגלות בחי' אוא"ס סדכ"ס שסתום ונעלם מהשתל' ומתגלה ע"י העדות והן המצות שה"ה רצה"ע ה"ה מגלים האוא"ס סדכ"ס כו'. וזהו ג"כ שנק' ציון שהן ציון וסימן לאוא"ס הסתום והנעלם שבהם וע"י מאיר בגילוי כו', וכן נש"י נק' ציון שהן ציון וסימן לאוא"ס שלמעלה מהשתל', והוא כח הסתום והנעלם שיש בנשמות שהו"ע רעו"ד בחי' רצון פשוט שלמע' מטו"ד שזהו עיקר אלקות שבנשמות (דעש"ז נק' ישראל שר אל כו' וכמ"ש במ"א) שזה נמצא רק בנש"י כו', וה"ז עדות וסימן על אוא"ס הסתום ונעלם דמשם שרש ענין רעו"ד וע"י הרעו"ד מתגלה בחי' אוא"ס
הסתום כו'. ועז"א ציון במשפט תפדה, דציון זהו בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד, הנה בכדי לבוא לזה הוא ע"י המשפט כו', דמשפט הוא שבא בסדר והדרגה והיינו בהאו"פ שבא בסדר השתל' בסדר והדרגה דמעלה ומטה כו', וע"י האו"פ דוקא באים להאור שלמעלה מהשתל' כו'. ובעבודה הוא שצ"ל תחלה העבודה שע"פ טו"ד שהן בכחות פנימיים מוח ולב ועי"ז
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source