כל מחלוקת שהיא לש"ש · ש"פ קרח, תער"ב
לט
שזהו עצם השכלי המובן מאלו הפרטים, ובכל פרט בפ"ע הרי לבד השכלי הפרטי של הענין הפרטי הזה יש בו חלק מעצם השכלי המובן מכל הפרטים, רק שהוא בבחי' מיעוט לגבי כמו שהוא בשכל המשפיע, והמיעוט אפשר להיות בב' אופנים, או שהמקבל אינו יודע ומבין עדיין כלל את עצם השכלי שיבוא מהפרטים, ומ"מ הגם שהמקבל אינו יודע מ"מ יש חלק ממנו בכל פרט, או שגם המקבל מבין את עצם השכלי אבל הוא במיעוט לגבי ידיעת המשפיע, מאחר שאינו יודע את הפרטים והפרטים הרי המה שמביאים את עצם השכלי, וע"כ המשפיע שכבר יודע כל הפרטים ה"ה יודע בטוב ובבירור את השכלי הבא מכל הפרטים האלו ומאיר אצלו השכל המושג והמובן מהפרטים בגילוי בכל פרט ופרט, משא"כ אצל המקבל מאחר שאינו יודע עדיין את השכל (רק מקצת ממנו כו'), ממילא ה"ז אצלו בבחי' מיעוט האור כו', והיינו שידיעתו בהעצם השכלי בכללותו הוא במיעוט וגם מה שבכל פרט יודע את עצם השכלי שבא מזה הוא בבחי' מיעוט האור כו' (והא בהא תליא כו'), ומ"מ הרי כל פרט הוא חלק מהענין שכלי כו'. והנה כאשר יבואו כל הפרטים הגם שאז
יודע גם המקבל את הענין שכלי ומאיר אצלו הענין בהפרטים, מ"מ יש בזה הפרש גדול מכמו שהי' בשכל המשפיע קודם ההשפעה לכמו שהוא אצל המקבל, דהרי גבי המשפיע היו הפרטים בבחי' הדקות והרוחניות בבחי' הפשטה וע"כ מאיר אצלו דקות הענין ואור רב בהפרטים, משא"כ גבי המקבל שהפרטים אצלו בבחי' הלבשה בלבושי השגה ע"כ גם כשמקבל כל הפרטים ומאיר אצלו הענין בהם אין זה בבחי' דקות ובריבוי אור כ"כ כו', ואין הכוונה כאן על עומק ופנימיות השכל כ"א על השכל המושג ומובן בהענין שאצל המשפיע מאיר בהפרטים ריבוי אור ובעילוי המדרי' ואצל המקבל אין האור בריבוי ובעילוי כ"כ כמו אצל המשפיע כו'. והדוגמא מזה י"ל בענין הע"ס, דהנה יש כוונה פנימיות במאציל עליון ב"ה בענין האצי' בכלל ומה שנאצלו ע"ס דוקא עשר ולא תשע ולא י"א, שע"י אצי' הע"ס דוקא באה הכוונה הזאת כו', ועמ"ש מזה בפרד"ס שער טעם האצי' ובשער שם בן ד' פ"א, ובע"ח שער הכללים כ' כדי להטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה להדבק בו ית' כו', ובשער עגו"י כ' להוציא לאור פעולותיו ושמותיו
כו' וכמ"ש מזה במ"א. וקודם שנאצלו ונתגלו הע"ס היו כלולים באוא"ס המאציל והן הע"ס הגנוזות שהן שרשי האורות הכלולים בא"ס ב"ה כמו שנת"ל, ויש בהם כוונת המאציל עליון ב"ה בענין הע"ס כו'. וכבר נת' שהע"ס כמו שהן בא"ס ב"ה ה"ה בתכלית הפשיטות והן כולם כלולים יחד ומאיר בהם כוונת המאציל בגילוי ממש בבחי' אור נעלה ומופלא כו' (וכמו שנת"ל במשל דגבי המשפיע שכלולים בשכלו כל הפרטים מאיר אצלו הענין שכלי בגילוי ממש בהפרטים כו', ובפרט כמו שהפרטים הם בבחי' התאחדות והתערבות יחד כו'), וע"י הצמצום כשנמשכה ספי' א' בפ"ע הרי אין בזה עדיין שלימות הכוונה שבהע"ס, ומ"מ יש בה חלק מזה רק שהוא בבחי' מיעוט האור כו', וכאשר נאצלו כל הע"ס ויש בהם שלימות הכוונה מכוונת המאציל ב"ה באצי' הע"ס כו', מ"מ הוא בבחי' מיעוט האור לגבי כמו שהיו בבחי' פשיטות ממש כשהיו כלולים בא"ס ב"ה, דהרי בהאצילות וההתגלות נעשו בבחי' מציאות ניכרת עכ"פ כו'. המובן מהמשל דאות ב' הוא מיעוט האור הפרטי של הספי' בפרט, והמובן מהמשל דהפרטי' שבשכל הוא המיעוט בכוונת
המאציל בענין אצילות הספי', והכל הוא בבחי' או"פ כו'. וענין הבנת השכל מחלק א', י"ל דמאופן אצי' ספירת החכ'
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source